לְחִימָה שְׁקֵטָה / תרצה גורדסקי

אֲנִי מַרְגִּישָׁה

 אֶת טִפַּת הָאֲוִיר הָאַחֲרוֹנָה.

אֲנִי נִלְחֶמֶת 

בְּכָל כּוֹחִי לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי,

 אַךְ לֹא מַצְלִיחָה.

 מְנַסָּה שׁוּב –

 לֹא מַצְלִיחָה. 

אֲבָל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,

 כְּשֶׁאֲנִי כְּבָר בְּטוּחָה שֶׁזֶּהוּ,

 שֶׁזֶּה הַסּוֹף –

 אֲנִי מַצְלִיחָה,

 בְּכוֹחוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים, לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי.

 הָרוּחַ מַכָּה בִּי –

 וַאֲנִי חוֹזֶרֶת לַמְּצִיאוּת.

הִיא דּוֹחֶפֶת אוֹתִי, 

גּוֹרֶמֶת לִי לְהַגִּיעַ לַתַּחְתִּית.

 קָשֶׁה לִי, 

אֲנִי רוֹצֶה לִבְכּוֹת – 

אֲבָל לֹא רוֹצֶה 

לָתֵת לָהּ לָנֶצַח 

בַּמִּלְחָמָה הַשְּׁקֵטָה הַזֹּאת.

 אָז אֲנִי קָמָה, 

בְּכוֹחוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים,

 וְנִלְחֶמֶת בְּכָל כּוֹחִי.

עד כמה אהבת את היצירה?