ליבי ער / גיתית אמבר

הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ,

וְלֹא מצאתיך בְּתוֹךְ הֶהָרִים שֶׁיָּבְשׁוּ.

סָדַקְתָּ אוֹתִי,

הִשְׁאַרְתָּ אוֹתִי יְבֵשָׁה, בֵּין

מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ אֶת

הָאֵשׁ שֶׁלָּנוּ,

לְבֵין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַסְּנֶה

הַבּוֹעֵר.

אַתָּה יָבֵשׁ, חֲסַר

רְגָשׁוֹת

וְלִבִּי עֵר

מְחַכָּה לַסְּעָרָה

שֶׁלְּאַחַר הַשֶּׁקֶט.

אַתָּה אֵשׁ

וַאֲנִי מַיִם,

אַתָּה מִדְבָּר,

לֹא רוֹצֶה לְאַבֵּד טִפָּה

כְּמוֹ בּוֹר סוֹד.

וַאֲנִי מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, שׁוֹאֵב

אֶת כָּל אַהֲבָתְךָ

שֶׁנּוֹתְרָה.