למעלה / איתמר מונזון

יש כזה רגע של שבר,
שאתה מבין שמעבר,
לא תוכל להתקדם.

ולפעמים אני לא יכול,
פשוט לא יכול,
וזה לא שאני לא רוצה, או לא מתאמץ,
אני פשוט לא יכול.

הראש שלי בשמיים,
אבל הרגליים מושכות למטה,
אני לא רואה בעיניים,
וזה לא משנה כמה ארצה,
לא אגיע לשם, בינתיים.

ואני לא יכול להשתדל,
אני לא יכול לקום,
אני לא יכול להילחם,
אני לא יכול.

החיים בתוך גבולות,
ואותם מוכרחים לכבד.
לפעמים זה לטובתך, ולפעמים, זה כאב לב,
כי אי אפשר,
כי אני חלקי, אני לא מושלם,
הציפיות יחנקו מבפנים,
אבל פשוט אי אפשר.

הראש שלי בשמיים,
אבל הרגליים מושכות למטה,
אני לא רואה בעיניים,
וזה לא משנה כמה ארצה,
אני לא אגיא לשם, בינתיים.

הראש שלי שוקע,
הרגליים בועטות למעלה,
אני לא רואה בעיניים,
וכמה שרציתי לא אגיע.
כמה שרציתי, לא אגיע