לִבִּי תָּמִיד הֶאֱמִין בַּחֹפֶשׁ.
בַּהַרְגָּשָׁה שֶׁל הָרוּחַ בֵּין כְּנָפַי,
בְּלֵב חַי, פּוֹעֵם
וּבְאַהֲבָה נִצְחִית
שֶׁלֹּא מְבַקֶּשֶׁת שׁוּם הוֹכָחוֹת.
הָעוֹלָם כִּבָּה אוֹתִי פְּעָמִים רַבּוֹת,
וְהוּא עוֹדֶנּוּ, מְכַבֶּה אוֹתִי,
גַּם עַכְשָׁו.
בְּשֶׁקֶט,
לְאַט,
כְּמוֹ נֵר הַנִּלְחָם עִם הָרוּחַ בִּכְדֵי לְהָאִיר.
אַךְ אֲנִי לוֹחֶמֶת.
לוֹחֶמֶת מְנֻסָּה זֶה כְּבָר שָׁנִים.
לָמַדְתִּי לִפֹּל וְלָקוּם.
לָמַדְתִּי לְהַמְשִׁיךְ,
גַּם כְּשֶׁלֹּא מוֹחֲאִים כַּפַּיִם.
אֲנִי חַיָּה לְמַעַן הַהַרְפַּתְקָה שֶׁהִיא הַחַיִּים.
כִּי מַשֶּׁהוּ בִּי מְסָרֵב לְהִסְתַּפֵּק
בַּמְּעַט,
בַּבָּטוּחַ,
בַּצָּפוּי.
חַיַּי אֵינָם קֻפְסָה מְרֻבַּעַת וּסְטַנְדַּרְטִית.
אֵין לָהֶם תַּבְנִית מוּכָנָה,
וְאֵין לָהֶם סוֹף מְסֻמָּן.
אֲנִי הִגַּעְתִּי הֵנָּה כְּדֵי לְשַׁנּוֹת.
גַּם אִם לֹא הַכֹּל,
גַּם אִם רַק אָדָם אֶחָד,
גַּם אִם רַק אֶת עַצְמִי.
אֲנִי רוֹצָה אֶת הַחַיִּים בִּמְלוֹאָם.
אֶת הַצְּחוֹק וְאֶת הַכְּאֵב.
אֶת הָאוֹר וְאֶת הַלַּיְלָה.
אֶת הַסִּכּוּן שֶׁבְּלְהַרְגִּישׁ.
וְלֹא אֶפְחַד לְרֶגַע לִפֹּל.
כִּי מִי שֶׁמֵּעֵז לִחְיוֹת,
חַיָּב לְהַסְכִּים
לֹא לֶאֱחֹז תָּמִיד בַּקַּרְקַע.
אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת.
לֹא לִשְׂרֹד
לֹא לַעֲבֹר
לִחְיוֹת, בֶּאֱמֶת.
