חלק 1
דמעות זלגו מעיניו הכחולות של יובל, הוא לא רצה לבכות.
הוא נזכר בילד הקטן שהיה, מסתכל בעיניו של השוטר שבא לבשר לו את הנורא מכל…
"אבא ואמא שלך נהרגו לפני כשעתיים בתאונת דרכים. האם יש לך אחים נוספים בבית?
הילד יובל ניסה לענות שהוא ילד יחיד, שאין לו דודים ואפילו לא סבא וסבתא. הוא ניסה להתרכז במה
שהשוטר אומר לו אבל ענן של ערפל טשטש את מחשבתו…
כן, רק בן ארבע עשרה וכל-כך לבד בעולם…
גלגולים רבים עבר מאז, משפחות אומנה ופנימיות לרוב. תמיד התגלה כנער אמיץ שמסתכל נכוחה
על המציאות… אבל לזה הוא לא ציפה… זה כבר היה יותר מדי בשבילו…
לקראת סוף כיתה י"ב, קראה לו דפנה מנהלת הפנימייה: "יובל, אתה הולך לשמוע עכשיו משהו
משמעותי על עברך… קיבלתי הודעה ממשרד הרווחה שמעדכנת כי הורייך שנהרגו בתאונה היו הורים מאמצים.
עכשיו, כשאתה בקרוב בן שמונה עשרה, תוכל לפתוח את תיק האימוץ שלך ולגלות מי הם הורייך הביולוגיים."
יובל חש שערפול נפל על עיניו… הוא רק רצה לישון, לישון ולא להרגיש כלום…
ומאז יובל חולם… שוב ושוב את אותו חלום בכל לילה… ובחלומו הוא פוגש את אמו שילדה אותו, אמו היפה והעדינה והנה גם אבא עומד ומחייך בחיוך שנוסך בו ביטחון… והוא קורא להם, מנסה להגיע אליהם… אבל שוב החלום נגמר…יובל מתעורר מאוכזב… זה היה רק חלום…
חלק 2
יובל היה נסער מאוד. כבר כשנתיים מאז סיים צבא הוא מתגורר בבקתה קטנה ופשוטה בצפון.
הערב כשנקש על עוד דלת בהבאת משלוח הפיצה פתח לו ילד מתוק עם מבט תמים.
הילד הזכיר לו משהו… בפנים הדירה החמימה ישבו אבא ואמא והסתכלו במבט אוהב על ילדם…
יובל יצא החוצה ונשם את ריח הלילה הקר.
הוא צעד בשקט בתוך היער החשוך והאפל, משאיר אחריו עקבות בבוץ.
פתאום עצר המום. הוא ידע מה הזכיר לו הילד! זה הילד שהוא היה אז, ילד עם עולם שלם שבו אין צורך בשום דבר נוסף חוץ מזוג הורים אוהבים!
כעבור כמה דקות של צעדה והרהורים, קול עמום נשמע מאחוריו, כמו קול של שבר זכוכית, הוא קפץ ממקומו והסתובב במהירות אחורה, אך לא ראה כלום מלבד הערפל, שוב נשמע הקול, הפעם חזק יותר, הוא התקדם כמה צעדים ואז ראה אותה, זו היתה ביצה גדולה וגווניה בצבעי חום וסגול דהויים, דומה לארנק עגול בינוני…
אין שום ציפור שאני מכיר שמטילה ביצה כזו, חשב לעצמו יובל.
מראה הביצה עורר ביובל תחושת אי נוחות.
הוא הסתובב אחורה ואז ראה מתוך החושך זוג עיניים מאירות.
מהסבך יצאה אישה מבוגרת ומרשימה, היא לבשה גלימה כסופה והיה לה שער ארוך ולבן שהגיע לה עד הברכיים, היה לה מבט כזה בעיניים, שכשיובל הסתכל טוב טוב לתוכן ראה זיק שובבות מהול בערמומיות.
המראה שלה כמו הפנט את יובל.
חלק 3
"אההההההההה"- זה היה יובל שצעק.
"יובל רכניץ," אמרה האישה,
"תפסיק לצעוק!"
איך את יודעת איך קוראים לי???"
"אל תיבהל", אמרה האישה בקול מרגיע.
"אני אלכסנדרה הגדולה ובאתי לעזור לך!"
האישה הרימה את ידיה ומלמלה כמה מילים:
"בופריטו קונרו בומצ'נה"
יובל פער את פיו בתדהמה…
כשהאישה סיימה עם הלחש המוזר והורידה את ידיה: היא פשוט חייכה ונעלמה שוב לתוך האפלה.
רעד אחז ביובל, הוא הסתובב אחורה ורץ לכיוון ביתו.
ואז, כשכבר הגיע מתנשף ומתנשף למפתן הדלת שם לב שהוא מחזיק בידיו את הביצה.
צבעה של הביצה היה מעט יותר חום משהיה קודם ונראו בה שברים קלים, יובל נבהל, הוא חשב ששבר את הביצה.
חלק 4
יובל הסתובב מצד לצד באי נוחות.
הוא התעורר מיוזע מהחלום הנורא שחלם, על אישה מסתורית וביצה בלתי מזוהה שלקח הביתה, עכשיו כשראה שזה רק חלום, נרגע.
הוא הסתובב לשעון וראה שרק חמש וחצי לפנות בוקר וניסה להירדם שוב, אך כשהרים את עיניו מהשעון ראה אותה…
שם על המדף מונחת לה בשלווה : הביצה.
חלק 5
יובל ניסה להבין מה פשר האירועים המוזרים שקורים לו.
לפתע שמע קול פצפוץ זעיר מאחוריו, יובל הסתובב וראה שבביצה מתחילים להיווצר שברים קטנים במהירות. הביצה מתחילה להיסדק!
לוחית מתכת קטנה ומבריקה הציצה מבין השברים החומים-סגולים.
יובל אסף בזהירות ובעדינות את הלוחית.
חלק 6
יובל צמצם את עיניו וניסה לקרוא מה חרוט על הלוחית. הכתב היה כל כך קטן שהיה ממש קשה לקרוא את האותיות.
הוא הצליח לאט לאט לפענח את המילים:
הצהרה :
דוב אילן רכניץ בן שרה ובת -שבע רכניץ בת ברוריה רחל, הם הוריו-מולידיו של יובל רכניץ.
בשל קשיים כלכליים מסרו את יובל למשפחה מאמצת.
פרטי האימוץ וכולי (פרטי ההורים מקומות מגורים, וכל השאר…)
נמצאים במרכז לזכויות הילד: "my Mom and Dad".
מחשבות רבות התחילו להתרוצץ במוחו של יובל, פיו היה יבש וידיו רעדו אבל הוא היה נחוש!
מבלי לבזבז זמן הוא פתח את דלת הבית ורצה למהר ולצאת ואז נזכר שכדאי שיצטייד בעוד כמה דברים.
הוא לקח את תעודת הזהות שלו ואת הלוחית, שטף את פניו במים קרים ויצא.
חלק 7
בשמונה בדיוק הגיע במכונית המקרטעת שלו למרכז לזכויות הילד.
כשנכנס ראה שיש בחור בתור לפניו.
הוא נשף אוויר באכזבה ובקוצר רוח.
כשהגיע תורו התקדם ואמר בקול נרגש וחגיגי: "באתי לפתוח תיק אימוץ"
"פרטים?" אמרה הפקידה בענייניות.
יובל מסר לה לבקשתה את תעודת הזהות שלו והיא הדפיסה דף ומסרה לו בפנים חתומות.
"הבא בתור" הפקידה הכריזה.
יובל הלך לצד המבנה ושם קרא במהירות, מתרגש מחשיבות הרגע.
הדף הזה יכול לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה.
הוא קרא ומיד יצר קשר עם מספר הטלפון שהיה כתוב בדף.
ענתה לו אישה שנשמעת חביבה, היא התרגשה מאוד כששמעה שהיא מדברת עם בנה.
הם קבעו מקום מפגש.
חלק 8
עברו יומיים, חשב יובל, בעוד כשעתיים ייפגש עם הוריו, החלום שחלם אז אז, יתגשם.
יובל התלבט המון זמן על איזו חולצה ואילו מכנסיים ילבש.
בסופו של דבר החליט והיה מרוצה מאוד ממראהו.
הוא היה לחוץ מאוד ורגלו תופפה בלי הפסקה בעצבנות.
כשהגיע אל בית הקפה בו קבע עם הוריו את המפגש, ראה אותם, הם נראו שונה לגמרי ממה שדמיין.
אביו היה גבוה וקירח, היו לו עיניים כחולות כמו ליובל והוא נראה איש חביב ביותר.
אמו של יובל, היתה אישה מרשימה, בעלת גובה ממוצע יחסית, היו לה עיניים חומות ושיער שחור מתולתל, נמשים ופנים רציניות.
במהלך המפגש, בני המשפחה שהתאחדו מחדש בכו וצחקו חליפות…
לקראת סוף המפגש יובל התבונן באמו כשהיא מוציאה באיטיות מהתיק את ארנקה.
מתוך הארנק, שהיה בגווני חום וסגול ובצורת כדור, היא הוציאה כמה תצלומים דהויים בשחור-לבן.
"זה סבא שלך אלכס, אבא שלי, היא המשיכה, וזו סבתא שלך סנדרה, אמא שלי ".
יובל לא האמין למראה עיניו… האישה בתמונה הייתה לא אחרת מ…האישה שבה פגש אז ביער…
"אלכס וסנדרה" הצטלצלו השמות בראשו…"היא הרי אמרה ששמה אלכסנדרה…"
יובל מצמץ מבולבל :מה קורה כאן?
חלק 9
לאחר מסע הכרות מחודש עם הוריו עבר יובל להתגורר עמם בדירתם הקטנה.
המקום היה פשוט וצנוע והוריו השתדלו לתת לו באהבה מהמעט שהיה להם.
יובל ידע שהוא בר מזל עם סיפור חיים יוצא דופן, אבל כיוון שחשב שאיש לא יאמין לדרך בה גילה את הוריו הביולוגיים החליט שלא לחלוק חלק זה מחייו עם איש.
היה ברור לו כי בדרך פלא קיבל מסר מסבו אלכס ומסבתו סנדרה והחליט להפסיק לחקור את הדבר ופשוט ליהנות מחייו החדשים…
תגובה אחת
סיפור ממש יפה, חברה שלי כתבה! תנו לה כבוד והמון הערכה כי באמת מגיע לה!!!!