לפעמים / רֹני פרל

לפעמים אני חושבת, לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם היית נשאר, אם לא היית צריך ללכת, אם לא היה על מה להילחם ואם לפעמים לא היה על מה לנצח..
לפעמים אני תוהה איך הרגשת, מה ראית, מה עברת כשהיית כל כך רחוק, אם כאב לך, הרי היית לבד, ילד בין ילדים, לוחם בין אלפים, נשלחת לשם כדי לשמור על כל כך הרבה בחיים ובסוף תראה – נתת את גופך, נתת את חייך ללא תמורה או ביטחון מה יקרה ולאן נלך האם זה יהיה שווה את כל זה בכלל?! האם האובדן שלנו, האובדן שלך מאיתנו, תרם בכלל לגאולה, לנצח ניצחון עוד קצת בקטנה.
לפעמים קשה לי, כשאתה רחוק ואין ראות, לעמוד מול אבן מול מצבה בין עוד כל כך הרבה קורבנות כמותך, זה נורא כמה נתת ואיך שעזבת איך עמדת בראש זקוף ומוכן לחטוף כדור בכל מקום וזמן, היית מוכן להיחטף להתפוצץ ולהגן בכל מחיר אשר יגבה, ואפילו לא הספקתי לספר לך כמה אני גאה.. ואיך שסיפרתי לכל איש ואישה עלייך, על כמה שאתה חזק וגיבור וכל כך כל יכול, על שאתה מגן על כולנו ושאני רק מחכה לנשק אותך על הלחי לשובך, אבל כבר ברור לנו שזה לא קרה.
לפעמים קר לי בלעדייך, איך שאתה כבר לא שם כדי לנחם, איך שכשאני חולה אין כבר מי שייטפל, איך שבתכלס רק שהלכת הערכתי, ועכשיו זה סתם כואב על כל מה שלא אמרתי, על המריבות והאי הבנות, על התקוות שנתת בי בכל פעם שפני נופלות, ועכשיו אני עומדת במראה חושבת ותוהה לאן היא נעלמה ואיך זה שלכל מקום שלא אלך תמיד תשאר בי פיסה ממך.
לפעמים אני מצטערת, על כל מה שפספסת, על כל ימי ההולדת שלא עברת, על הימים שזהרו עם השמש, על כל החברים שאיבדת, על עצמך על כל מה שעברת שנגמר כל כך מהר, על הכאב שיתגנב לי בכל פעם ללב.
לפעמים אני מתגעגעת, לחיוך הזורח שלך בכל פעם שאתה היית מסתכל עליי, על החיבוקים ועל המתנות ועל איך שהגבות שלך מתעוותות כשאני מדברת על שטויות של בנות, על הצחוק המתגלגל והניצוץ שלך בעיניים בכל פעם שהיית מדבר על העתיד, על האור שהיית מפיץ, על כל כולך.
לפעמים אני מקווה, אני מקווה שטוב לך היכן שלא תהיה, אני מקווה שאתה רואה וגאה, שאתה שומר עלינו ממקום אחר גם אם הוא לא כל כך נראה, שאתה מקבל תגמול בעולם הבא, שדואגים לך כמו שצריך, שאוהבים אותך ומעריכים אותך, כי הם צריכים, הם חייבים, הם חייבים כי אני לא יכולה, להגיד לך תודה, על הקורבן שלך, על מי שאתה, על מה שעשית שקירב אותנו רק עוד קצת לגאולה, על שאיחדת באובדנך, על שהאהבה שלך הייתה גדולה מכדי להישאר, עלייך, תודה.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן