מַשִּׁיב הָרוּחַ /אוריה אלרן

גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת.

הוּא בַּשָּׂדֶה וְהוּא עַל הַגְּבוּל.

וּשְׁנֵיהֶם לֹא נִרְדָּמִים.

הוּא לֹא מַצְלִיחַ לִשְׂמֹחַ.

כָּל הַשָּׁנָה חִכָּהּ לַיּוֹם הַזֶּה,

לַשְּׁנִיָּה שֶׁהַטִּפָּה תִּפָּגֵשׁ עִם הַגְּזָרִים שֶׁלּוֹ.

וּבְכָל זֹאת מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עֹבְרֵי דְּרָכִים.

מַסְכִּים לָתֵת אֶת כָּל הַגְּזָרִים שֶׁלּוֹ, בִּשְׁבִיל כֻּמְּתָה אַחַת

שֶׁתִּשָּׁאֵר יְבֵשָׁה.

מִתְיַשֵּׁב.

אָז אִם קַר בַּגּוּף, לְפָחוֹת שֶׁיִּהְיֶה חַם בַּלֵּב.

הַרְבֵּה זְמַן לֹא יָצָא לוֹ לְבַשֵּׁל מָרָק בְּאַרְבַּע. בַּלַּיְלָה.

וְהוּא יוֹצֵא.

וְהַהוּא שָׂם, עַל הַגְּבוּל, רָטוֹב עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו.

מְאֻשָּׁר.

יוֹדֵעַ שֶׁהָאֲדָמָה הַזֹּאת, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הוּא כָּאן,

מַגְשִׁימָה עַכְשָׁו חֲלוֹם.

וּבֵין שְׁמִירָה לַשְּׁמִירָה, הוּא יוֹצֵא,

לִרְאוֹת אֶת הַפֶּלֶא.

וְיָרֹק שֶׁל מַדִּים, נִפְגָּשׁ עִם יָרֹק שֶׁל שָׂדוֹת,

וְשָׁם יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן