מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁלֹּא תִּכְאַב נַפְשִׁי
מְבֻקָּשׁת צִפּוֹר שֶׁתִּנְדֹּד אִתִּי לְמָקוֹם רָחוֹק שָׁם מַחְשְׁבוֹתַי יוּכְלוּ לִשְׂחוֹת בְּנַחַת
מְבֻקָּשׁ חָתוּל שֶׁיַּרְשֶׁה לִי לָגַעַת בְּפַרְוָתוֹ הַנְּעִימָה, אָז אָחוּשׁ מְעַט שַׁלְוָה
הַחֲתוּלִים אוֹהֲבִים אוֹתִי, כְּשֶׁאֶחָד מִתְקָרֵב אֵלַי, כֻּלָּם אַחֲרָיו
מְבֻקָּשׁ חִלָּזוֹן שֶׁיִּשָּׂא אוֹתִי עַל גַּבּוֹ, שֶׁיַּכְנִיס אוֹתִי לְבֵיתוֹ
נִסַּע בִּזְהִירוּת יַחַד אֶל יָעַד בָּטוּחַ
ילֵדָה קְטַנָּה עָבְרָה לִידֵי בָּרְחוֹב
עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, מַבִּיטָה בְּאָבִיהָ
מַחֲזִיקָה לוֹ אֶת הַיָּד
זֶה הָיָה כָּל כָּךְ קָשֶׁה, אַבָּא?