הוא לא מפסיק, הוא לא שותק
הילד במראה לא מסכים להתנתק
אני מנסה בכוח ומנסה במוח
לנוכח עיניו אני מתחיל להתפרק
אותו ילד לא מפסיק לבכות, מביך אותי
בפני כל עולמו, מתכחש למציאות ומתבלבל לו בין עונות
הולך איתי לכל מקום מסתכל אלי מכל מראה
לא משנה מה אנסה תמיד נשמעת צעקה
הוא מסתכל בבוז ולא נהנה משום מראה
ואני סובל בכל פעם שמופיעה דמעה
עוד שריטה ועוד שריטה והלב לא מצליח לספוג
כל המחשבות והקולות של הילד מטביעות את לבו
הוא מנסה לשלוח יד לתפוס קורה יציבה
אך המים הגיעו לנפשו, אני רוצה לצעוק לקרוא לעזרה
שמישהו יציל את הילד שבצרה
אבל אני גם רוצה שיטבע, מגיע לו.
מי כבר ירצה לראות ילד כמותו, בוכה מכל מילה
שק של עצמות, מלא במים בלי מוח
לא מגיע לראש המגדל, גם לא על קצות האצבעות
תלוי על מחמאות של אחרים בעץ גבוה
מתפלל שרק יפול
וזה מפחיד וזה עצוב, שהילד לא ישוב, אבל תמיד בעקבותי
לאן שלא אלך תמיד תמיד יסתכל בעיניי
וכה מפחיד , וכה עצוב, שהילד במראה
הוא אני
