מחשבות של שבוי / אפרת קורח

הַמִּלְחָמָה עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח הַדֶּלֶת

מִי יִהְיֶה הַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּפְתַּח אוֹתָה?

אֲנִי מֵבִין. זֶה תָּלוּי בַּאֲנָשִׁים שֶׁנִּמְצָאִים אִתִּי בְּאוֹתוֹ בַּיִת

כְּשֶׁאֵלֶּה זָרִים אַמְתִּין מֵאָחוֹר

כְּשֶׁאֵלֶּה אֲהוּבַי אֶעֱמֹד רִאשׁוֹן בְּתוֹךְ

עַמִּי . אֵלֶּה אֲהוּבַי

עַכְשָׁו אֲנִי שָׁבוּי כָּאן מְמַלֵּא אֶת הָרְשִׁימָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים בְּשָׁחֹר

כְּדֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים בַּבַּיִת לֹא יִשְׁאֲרוּ מֵאָחוֹר

שֶׁיִּהְיוּ מוּגַנִּים שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ

אֶת הַכֹּל הֵם רָאוּ

אֲנִי חָבוּל אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ לֹא חָשׁוּב לִי

כְּלוּם

אֲנִי חָבוּל אֲנִי מָעוּךְ

עַל עֵינֵי סֶרֶט שָׁחֹר כָּרוּךְ

וְלֹא נוֹדְעוּ לִי  עוֹד

הַזְּוָעוֹת שֶׁגָּבְרוּ עַל הַגּוּפוֹת