אמרו לי לשבת ולכתוב מה אני מרגישה ושאולי זה יקל על המועקה שלי
אז התיישבתי לכתוב בתקווה שזה יקל עלי.
אבל על מה אני אמורה לכתוב ?
הדבר היחידי שעולה לי לראש זה מעניין מי הייתי אם לא היה לי את הocd ,
זה בטח נשמע לא דבר דרמטי בטח רק שטיפות ידיים וסדר… אבל זה הורס חיים ושגרות חיים של משפחות שלמות ולא רק של אדם יחיד, האם הייתי יותר חכמה ממה שאני עכשיו? או אפילו יותר נקייה? יכול להיות שהקושי שלי גורם לי לאי הצלחה? למרות שהמטרה שלי היא הצלחה? מבלבל? נכון גם אותי, לפעמים אני בעצמי לא מבינה אותי ואת הקושי שלי אז איך אני מתפלאת שאחרים לא מבינים אותי ואת הקושי שלי ?!
את ההרגשה של המועקה והקושי בנשימה שאת סגורה בתוך קופסא ששום מילים לא יוכלו לתאר את ההרגשה החנוקה הזאת שאת מכונסת בתוך עצמך ולא מצליחה לבטא מספיק טוב את הפחד, את הפחד מכישלון, את הפחד מעצמך, אני מפחדת מהפחד פשוט פחד. אני מאמינה שזה גם לא חרדה כי אלו דברים אמיתים שקורים אולי אם הייתי מאמינה שזה חרדה הייתי פחות מפחדת, אבל לא אני מאמינה בלב שלם בכל החששות שלי ואולי זה מה שגורם לי להיכשל ולחשוש מהכישלון .
