מי יהלל גבורות ישראל / שרי ברתנא

שיר ללוחמת: 

עם  צאת החג נתבשרת בבשורה הקשה,  

נפשך התאומה מהעולם אבדה. 

מכול הלוחמים רק בו הקליע פגע,  

רק הוא לא יחזור הביתה לחבק אותה, לנחמה. 

יום שלם את רק יושבת בהלם, בטוחה שזה לא נכון,  

שהוא עוד מעט יחזור הביתה ויראה לכולם את הניצחון. 

שקט הבית בלעדיו, כאילו כל העולם נדם, רק את והדממה יושבים שם בפינה. 

ראשון המנחמים דופק בדלת, "את לביאה" אומר לך.  

אך הוא  לא יבין את עולמך שחרב עכשיו,  

הוא לא מבין את ליבך שהושלך. 

את מנסה להידבק בטובה, להיחלץ מהצרה,  

אך הים גועש עלייך את טובעת בסערה. 

לא מרגישה כבר שום תועלת, הלב נקרע, נשבר,  

ואין שום דבק בעולם שיחבר אותו לחדש, ליבך הישן כבר כאילו נקבר. 

חושבת את לבאות, מה יקרה ומה לעשות. תינוק קטן בידייך מביט בך ואת מבינה שכל עולמו תלוי בידייך. 

יש עוד תקווה אומרים לך, הניצוץ שבך עוד לא כבה.  

אך איך היא תאמין בכך בלי בעלה שם לצידה?                                                                                                    

רקע היצירה: השיר מתבסס על סיפורה של לביאה פז אשר איבדה את בעלה במלחמה וילדה את ילדם לבדה.