בשדה הקרב עומד לוחם,
עיניו בולטות וליבו הולם.
מחזיק את הנשק כאחוז דיבוק,
הוא מרגיש לחץ וגרונו חנוק.
אך הלוחם הזה אינו עוצר,
את הקושי כזכוכית הוא שובר.
בשדה הקרב הוא מרגיש את החום,
למרות המצב הוא ממשיך ללחום.
מול פני האויב עומד לוחם,
למרות הכאב הוא עדיין נושם.
הוא אוחז בחרב ומוכן לשלוף,
וכשיתחיל הקרב יתחיל המעוף.
גם הלוחם הזה איננו עוצר,
בשיא המאמץ חוזקו רק גובר.
מול פני האויב כמו סדין אדום,
הוא מונע בתשוקה להמשיך ללחום.
בסתם מקום עומד לוחם,
ואין בחייו אף אחד להתנחם.
במבט ראשון זה סתם ילד,
אך הוא לוחם בדם ובשלד.
הוא לוחם שאיננו עוצר,
וכוח הרצון בתוכו בוער.
בסתם מקום עומד הוא דום,
אמנם שבור אבל ממשיך ללחום.
