מצפה רמון / מעיין מרדכייב

בלעתי כדור? כי אני בוכה בלי כאב
קרני השמש מבהירים את גווני ההרים בעיני,
ערבוב חולות זהיר, קצוות ההרים וענפים שורטים את רגלי,
החום השורף את ידי, משב הרוח בעורפי,
השמיים כחולים עננים בצורות של כוכבים
כחול לבן כחול לבן,
כמו כחול העיניים של חייל שנשבה במלחמה ארורה ,
מסתכלת סביב הכל מסתובב מטושטש ,
המדבר רטוב אך המכתש יבש ,
אין בשום דבר פה הגיון .
השרירים כואבים מלדחוף את עצמי מעלה
מועדת על עוד אבן לבנה עוד אבן לזכרה עוד אבן להנצחה
של הזאתי עם הטנק והזה עם החמאס
הגופה של החטופה והכאב של אחותה
עם הלב שנשבר
על עם עצוב ומפורד
מרעישים בהפגנות אבל משתמשים במכות ,
מוצאים עוד תלונות הם שכחו מלהשתנות,
יוצאת לרחובות ,רוצה להרגיש חלק מפאזל אך חבל שכמה חלקים שחסרים
נשכחו מזמן מתחת לסופות.

עד כמה אהבת את היצירה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן