משחק עם מפתח/ נתן רוימי

אי שם בתקופת השואה חי לו ילד קטן ששמו דילן גן, לדילן היו 2 הורים בשם צופיה וארי, יום אחד שם בגטו ורשה משפחת גן אכלה ארוחת ערב עם המעט שהיה להם ולפתע 2 גרמנים נאצים דפקו בדלת ושאלו בקול עבה ונאצי: מי זה פה ארי? אביו של דילן אריעונה באופן מפוחד ומסוקרן: אני? בואו ותתלווה אלינו במהירות עונים לו הנאצים.
טוב ענה ארי והלך, דילן וצופיה היו כל כך מפוחדים ולא ידעו מה לעשות. כעבור כמה ימים, עוד פעם דופקים הנאצים בדלת ואומרים לצופיה בלחש: בעלך נהרג.
צופיה הנהנה עם הראש וסגרה את הדלת ומיד לאחר מכן הלכה לבכות בכי חזק וכואב. כעבור כמה דקות הלך דילן לאמא צופיה ושאל אותה: למה את בוכה אמא? מי היו האנשים בדלת? ואיפה אבא?
צופיה הסתכלה עת דילן ואמרה לו: "דילן שלי אני כל כך אוהבת אותך ובבקשה תבטיח לי שתגשים את החלום שלך – להיות יוצר משחקים"
דילן ענה מהורהר: טוב אבל מה הקשר? אמא איפה אבא?
אבא נהרג. ענתה צופיה על ידי הנאצים הארורים. דילן לא הפסיק לבכות על מות אביו והבטיח לאמו צופיה שיגשים את חלומו במיוחד בשבילה. וכמה ימים לאחר מכן נהרגה גם היא על ידי הנאצים.
כעבור כמה שנים, דילן נזכר במשאלת אמו שיהיה יוצר משחקים. ואז דילן שהתגעגע נורא לאמו ואביו שנהרגו מזמן, ואז ישב יום וליל, מבוקר עד ערב בשביל לבנות משחק ילדעם שיהיה על שם הוריו – צופיה וארי.
דילן המציא משחק על שביל שהיה נראה כמו גטו ורשה שבמטרתו של המשחק היה לעבור את כל השלבים מבלי להיפסל/למות ולהגיע למפתח שבסוף. ודילן שם במפתח תמונה של משפחתו – הוריו והוא כי אמר לעצמו שזה לפחות צריך להיות הכבוד שמגיע להוריו, וזה מה שהוא זוכר מהוריו את החום ואהבה שנתנו לו, היד המלטפת והאוזן הקשבת שתמיד הייתה שם.
כיום, המשחק הזה הוא מוכר ומצליח בכל רחבי הארץ ודילן עצמו הפך לאחד מיוצרי המשחקים המצליחים והמוכשרים בארץ, ובכל ראיון שדיברו איתו על המשחק הוא הזכיר ונתן כבוד להוריו שנפטרו בשואה ותמי אמר שהמשחק מבוסס עליהם ותמיד אמר שזה בזכותם.