משחק עם מפתח / גיא לוי ואיתי קרונפלד

השנה 1939 ריח הדם והעשן שכל הזמן התחזק פתאום הופיע בדמות מכונת המלחמה הנצית.
חייתי בפולין, כל יום הם התקרבו אלינו כל יום הפך להיות יותר ויותר מסוכן, כל יום התלבטנו יותר אם לעזוב, כל יום הגיעו חדשות מהחזית זה ניהיה ברור שפולין לא תשרוד.
המפתח היה זמן אם פולין תשרוד מספיק זמן צרפת ובריטניה יפלשו אליה מהצד השני.
אני חייתי בורשה שבפולין, אבא שלי הלך להתנדב לצבא כל יום התפללתי שהוא יחזור בבטחה הביתה, אני זוכר שהוא אמר לי לפני שהוא הלך ״: בני היקר שתדע תמיד שלא משנה מה קורה תמיד תבטח בה׳ ותאמין שהוא יציל אותך״, הייתי בן 16 שפולין נכבשה לגמרי, המשפחה שלי תכננה לברוח לצרפת, הצטרפנו לקבוצת שיירות שתכננה לעבור את הגבול, רוב המסע עבר עלינו בבטחה כבר ראינו את הגבול הצרפתי, פתאום אנחנו שומעים צעקות בגרמנית: הלט הלט!(עצרו עצרו)!, שמענו את המשאית עוצרת, היינו בשקט דממה ושמענו בגרמנית את הנצים שואלים את הנהג מה אתה מעביר, הנהג אמר לו בגרמנית משובשת פירות וירקות ואז שמעתי את המצאי משיב לו: ״ תביא לי את המפתח למשאית אנחנו עוד נראה״ בינתיים אני וכל שאר היהודים במשאית נלחצנו וניסינו להשלים עם העובדה שאנחנו הולכים למות ואז נזכרתי במשפט שאבא שלי אמר לי ולחשתי לכולם בואו נתפלל ה׳ בטוח יציל אותנו, שמענו את הצעדים של הנצים מתקרבים ומתקרבים לדלת של המשאית, שמענו אותו מכניס את המפתח וכבר הבנו שזה הסוף ואז בניסיון הריאיון הוא סובב את המפתח אבל הדלת לא נפתחה הוא קרא לחברו וגם חברו ניסה אך ללא הצלחה פתאום שמענו שני בומים חזקים מאוד ואז דממה ופתאום הדלת נפתחת לרווחה וראינו את הנהג שלנו, הגיבור שלנו הוא אמר לנו:״ אתם בטוחים עכשיו״ ואז הבנו שכל הסיוט הזה נגמר וניצלנו/