תמיד כל הסיפורים מתחילים באיזה דמות טובה, נחמדה ורודפת צדק אבל מה אם הסיפור שלי יהיה מנקודת המבט של "הרעה"…
אף פעם לא האמנתי בקלישאה הזאת של הגיבור הטוב האכפתי שעושה תמיד את הדבר הנכון .הרי גם לו יש דילמות מוסריות ,אינטרסים והוא בוודאות גם אנוכי.
אז אני סטלה סטיוארט בת 16 נערה רגילה לחלוטין רק שאני רוצה נקמה.
גדלתי כילדה תלותית ,תמימה וקופצנית שלא מסוגלת לעשות שום דבר בעצמה,עד שלאנשים נמאס הם התחילו ללעוג לי ואני יצאתי מהבועה שחייתי בה שהכל ורוד האמון שלי באנשים התערער ואני מגששת באפלה כמו עיוור שלקחו לו את המקל שהיה כל כך תלוי בו.
הצעד הראשון שלי היה להציב לעצמי חוקים והחוק הראשון היה-"לא לסמוך על אף אחד" עד שהמסר נטמע והפכתי לנערה החזקה שאף פעם לא הייתי .
הצעד השני יהיה נקמה רק ככה אני אוכל להשתחרר מכל האכזבות והתקוות שנותרו לי ,להראות להם מה הם הפסידו .מה המטרה שלי אתם שואלים? להגיע רחוק ומשם מהמקום הכי גבוה לנופף לכל אלה שזלזלו בי תקראו לזה אובססיה ,נקמנות,קנטרנות אבל בעצם זה רק צדק אולי זה אנוכי אבל אני לא איזו גיבורה שעושה הכל בשביל טובת הכלל נכון?
הנקמה הראשונה תהיה בגיי'ן החברה הכי קרובה שהייתה לי כיביכול.אני יודעת שהדבר שהכי חשוב לה אלו הציונים שלה היא רוצה להתקבל לאיזה קולג' נחשב .היום מתקיים מבחן מסכם במתמטיקה ומה יקרה אם בטעות אני אשנה את התשובות ?. כשהמבחן יסתיים הלכתי ישר לשולחן המורה וחייכתי את החיוך הכי מתוק שלי ואמרתי "תרצי שאקח לך את התיק?" המורה הביטה בי ברחמים אבל הגישה לי את התיק עם תקיית המבחנים בתוכו . רצתי לשירותים נעלתי את עצמי בתא וחיפשתי את המבחן של גיי'ן ואת דף התשובות ,השוואתי וכמובן שהכל נכון התחלתי להשתיל במבחן טעויות .בדרך לחדר המורים חייכתי לעצמי חיוך מסופק .
כמו שצפיתי גיי'ן התפרקה כשהיא גילתה שהציון שלה נכשל.
הנקמה השנייה יוצאת לדרך והיא צריכה להיות מחושבת ומדויקת, פתחתי עמוד בדוי באינסטגרם והתחלתי להפיץ שמועות שקריות אבל באופן לא צפוי אמינות לגמרי ,פרסמתי כמה על עצמי כדי לא לעורר חשד וכמו שצפיתי מייד העמוד שלי הפך לשיחת בית הספר, במסדרונות היה אפשר לשמוע חלקי משפטים כמו: "ראית מה העלו?", "אני לא מאמינה שאביגיל עשתה את זה". הוספתי עוד שלב לתוכנית פרסמתי שמועות כל כולם מלבד אמבר הילדת שמנת העשירה והמקובלת ביותר בבית הספר והיא הייתה אחראית לאכזבה הראשונה שלי שגרמה לי לאבד אמון
* "נו סטלה על תהיי כזאת כבדה!" ,"טוב ,טוב" אמרתי בעודי מתקרבת למעבדה כדי לרסס גרפיטי על הקיר .בשניה שנכנסתי דלי של קמח נשפך עלי בזמן שעשרים בנות בערך מצלמות עם פלאשים שסינוורו את עיניי "נו סטלה על תהיי כזאת כבדה צוחקים איתך" אמרה אמבר מזל שהיא לא ראתה את הדמעות שזלגו מעיניי מתערבבות עם הקמח שעל פניי *
ידעתי שכולם יחשדו בה וכל האשמה תיפול עליה אפילו שבעזרת הכסף והקשרים של אבא שלה היא לא תושעה אבל אני בטוחה שהשמועות לא יעלמו בקרוב. כמובן כמו שצפיתי אמבר הפכה מהילדה האהודה ביותר לשנואה ביותר .
כשישבתי בחדר במחשבים בבית הספר מפרסמת עוד שמועות שקריות הפעם בהודעות פרטיות ולא בפומבי .לפתע ילדה בלונדינית וגבוהה נכנסה לחדר כשראיתי אותה ישר כיביתי את המחשב ומיהרתי לצאת ,היא נעצה בי מבט חודר וחושד לה הקדשתי לזה צומת לב רבה והמשכתי בתוכנית.
השלב האחרון שישלים את התוכנית שלי לאחר פגיעות אישיות בשתי בנות והפצת שקרים שגרמו לכולם לא לסמוך זה על זה יהיה להתמקד במטרה שלי להראות לכולם מה אני שווה לנופף להם מהמקום הכי גבוה וכדי לעשות זאת אני צריכה ציונים מעולים בתעודת סוף השנה.
כעבור חודש …
הגיע היום האחרון ללימודים ,התעודה שלי הייתה מושלמת עברתי את השלב השלישי בתוכנית עוד צעד למטרה.
בכנס סיום הלימודים התיישבנו כולם באולם ,מוכנים לשמוע את דברי המנהל והברכה המסורתית לחופשה נעימה במקום זה המנהל עלה לבמה והתחיל בהרצאה על סכנות ברשת כשהוא דיבר אמבר התכווצה בכיסאה בזמן שכולם נעצו בה מבטים אולי הייתי אמורה להרגיש מצפון אבל הוא כבה ממזמן. פתאום מישהי בלונדינית וגבוהה עלתה לבמה וביקשה את רשות הדיבור "שלום לכולם ,אני אלי ואני נציגת מועצת התלמידים ,כמו שכולכם כבר יודעים מישהי הפיצה שמועות שקריות שעוררו בכולנו חוסר נחת אבל זה לא הדבר היחידי שהיא עשתה היא פגעה בציונים של אחת התלמידות וגרמה לפילוג בין התלמידים אבל אני תפסתי אותה בשעת מעשה כאשר היא פרסמה את השמועות בעמוד בדוי דרך מחשב בית הספר ,למרבה צערה ולמרבה שמחתי היא שכחה להתנתק מהעמוד הבדוי" הייתי בהלם האשמה התפשטה לי על הפנים אבל אז הבנתי שהיא לא ציינה את שמי ,אבל אמבר יצאה בוכיה מהאולם שמבטי התלמידים מלווים אותה.
אלי המשיכה בדבריה "אבל זו לא אמבר " כולם היו בהלם ועוד פעם עברה תחושת מתח וחוסר אמון בין כולם "זאת הייתה מישהי שרצתה נקמה והיא חישבה אותה בצורה קרה וחסרת כל מצפון" .הבנתי שהגיע הרגע שלי להתחפף משם קמתי במלמול קל של "אני צריכה ללכת לשירותים" אבל בדיוק באותו הזמן אלי אמרה את שמי "זאת סטלה סטיוארט מכיתה י'א!" היא הפנתה כלפי אצבע מאשימה , כולם הסתכלו עלי כאילו הם רוצים לסקול אותי באבנים על הפנים של גיי'ן הייתה רק הקלה (כנראה שבכל זאת היא הולכת לקבל ציון טוב).
לפתע מישהו אחז לי ביד הסתובבתי בבהלה וראיתי את יועצת בית הספר, היא הסתכלה לי עמוק עמוק בלבן של העיניים ושאלה אותי רק שאלה אחת –"למה?" .אני לא יודעת למה אבל כל הרגשות המודחקים שלי עלו והתחלפו לדמעות שפרצו לי מהעיניים . היועצת למרבה הפלא חיבקה אותי בזמן שאני בוכה את חיי והובילה אותי מחוץ לאולם ביחד עם מבטי התלמידים שהביטו בי במבטי שנאה ותדהמה וחלק דווקא אשמה .
את הסיפור הזה מצאתי ביומן שניהלתי עם יועצת בית הספר שלי בכיתה יא' ,
כיום אני עורכת דין לעניינים פליליים ומנהלת עמותה לנוער במצוקה ,אני מעניקה מקום לכל אלה שרצו נקמה ואף אחד לא היה שם בשבילם.
תגובה אחת
איזה סיפור מרתק וחינוכי, ממש רואים שמי שכתבה אותו השקיעה,