(בעקבות "נקמת הילד המגמגם"/סומק)
הַיּוֹם אֲנִי מְצַיֶּרֶת לְזֵכֶר כָּל הַקִּשְׁקוּשִׁים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי
בַּמּוֹחַ.
לְרַעֲיוֹנוֹת שֶׁלֹּא הִפְסִיקוּ לִבְרֹחַ,
לַבּוֹרוֹת בָּהֶם לֹא הִפְסַקְתִּי לִנְגֹּחַ.
רָאִיתִי אָז אֶת הַצִּיּוּרִים שֶׁכֻּלָּם יָצְרוּ וְצִיְּרוּ
כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַקִּשְׁקוּשִׁים שֶׁלִּי נֶעֶצְרוּ הֶחְמִיאוּ וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ
חָשַׁבְתִּי אָז
שֶׁכַּנִּרְאֶה לְכָל אֶחָד הָיָה קֹשִׁי
אוֹ
אֶבֶן גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁל סִיזִיפוּס.
הָאֶבֶן שֶׁלִּי הָיְתָה צִיּוּר אֲנָשִׁים
שֶׁאָז לֹא הִצְלַחְתִּי לִגְרֹר אוֹתָהּ עַד לְרֹאשׁ הָהָר
כִּי לֹא הָיְתָה לִי אֶת הַלֶּהָבָה בְּפִנַּת הַמּוֹחַ
וְאֶת הַכּוֹחַ
לְהָנִיחַ אֶת הָעִפָּרוֹן עַל הַדַּף וּלְהָרִיץ אוֹתוֹ
מַהֵר כְּמוֹ צִ'יטָה
וּכְשֶׁכֵּן הִצְלַחְתִּי
הָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת הָעֲבוֹדָה עִם הָאֶבֶן לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל
הָהָר.
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי אָז שֶׁלֹּא אֲוַתֵּר
וְלֹא וִתַּרְתִּי.
