בלי לדעת, בלי לחשוב, היא נפלה אל התהום
ולתהום אינה תחתית, החשכה שם תמיד
ובצדדים, בסדקים, זיכרונות מופיעים
מושיטים זרועות של אור והיא עוזבת אותם בלי לחשוב
העבר בעבר והעתיד הוא עגום, וזה לא אשמתה כל זה קרה ממש בטעות!
היא החליקה ונפלה ושכחה איך לקום והעולם אשם והיא קורבן עצוב
עצרו! עזרו לה! אך היזהרו והישמרו שלא תפלו אתם גם
כי הנופל לתהום גורלו חתום.
