אוּלַי אֲנִי תַּחֲרוּתִית,
אֲבָל אַתְּ שְׁתַלְּטָנִית.
כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת, כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה,
אַתְּ אֵינְךָ שׁוֹמַעַת, אַתְּ לֹא מַאֲזִינָה.
אַתְּ לֹא מָטָּה אֹזֶן, וְלֹא מַקְשִׁיבָה,
אֲנִי מִתְלוֹנֶנֶת, וְאַתְּ לֹא עוֹנֶה.
אֲנִי מְעִירָה, אַתְּ מִתְעַלֶּמֶת,
אֲנִי מְחַכָּה, וְאַתְּ לֹא מְבִינָה.
מָה לַעֲשׂוֹת? כְּדֵי שֶׁתָּבִינִי,
שֶׁאֲנִי לֹא סְתָם חוֹפֶרֶת,
וְלֹא סְתָם רוֹצָה צוּמִי?
בֶּאֱמֶת אֲנִי רוֹצָה, שֶׁתָּבִינִי,
שֶׁתִּתְיַחֲסִי, לְאַחַת כָּמוֹנִי.
אַחַת שֶׁאוּלַי… יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בַּצַּד,
אוֹ קוֹרֵאת סֵפֶר לְבַד בָּדָד
(לֹא שֶׁאֲנִי רוֹצָה שֶׁיַּפְרִיעוּ לִי, כֵּן?)
זוֹ בְּכָל זֹאת לֹא סִבָּה לְהִתְעַלֵּם,
זֶה מַמָּשׁ לֹא תֵּרוּץ הוֹלֵם.
