עז שהוא מתוק/יהונתן קאים

אזהרה הסיפור אינו מהאגדות: שלום לכם, לפני שאני מתחיל לספר לכם הכול אני רק רוצה להזהיר אתכם זה לא סיפור מאלה שאתם רגילים לשמוע אתם לא יודעים למה אני מתכוון ? אני אסביר לכם : רוב הסיפורים שאתם רגילים לשמוע הם סיפורים מהאגדות עדיין לא מבינים ? טוב נרד ישר לעניין זה לא סיפור שהכול טוב והסוף זה לא ש"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" אוקיי, סיימנו את עניין האזהרות אז נתחיל בסיפור עצמו : שמי דביר, אני חי בהרצליה, אני בן 13(עוד 3 ימים) ואני לא ילד רגיל אני ילד שקצת פחות מסוגל למתמטיקה וחידות חשיבה, אמא תמיד הסבירה לי שזה בסדר וזה קורה להרבה ילדים אבל לא הבנתי למה דווקא אני (רציתי רק לציין לפני שאני מתחיל את הסיפור שאני לא מהילדים הכי מקובלים למעשה אני הילד הכי דחוי בכיתה שלא מזמינים לאף יום הולדת או סתם לאכול פיצה עם חברים)אוקיי אוקיי אני אתחיל את הסיפור שלי : פרק ראשון: הסבר על איך זה להיות חנון הסיפור שלי מתחיל בבית הספר כשאני בדרך לכיתה (ודי נרגש אם לומר את האמת…) שואלים למה? בגלל שאני בדיוק עם ההזמנות למסיבת בר המצווה שלי שתיחגג בעוד כשלושה ימים באולם אירועים ששמו : אינטרפוט ישראל (יש סיכוי שאתם לא מכירים אבל הוא מאוד נפוץ בהרצליה) וזה פשוט מדהים מבחינתי כי אני מחר מקבל לכבוד הבר מצווה את הגלקפון s6 החדש. אז איפה היינו ? אההה נכון הייתי בדרך לכיתה , נכנסתי לכיתה שמתי את התיק במקום והתחלתי לצייר עד שהשיעור יתחיל דמויות כמו נינג'ה ,רובוט ומכשפה. חברי הטוב והיחיד דור בא והתיישב לידי התחילה להתפתח שיחה בינינו עד שהגיע המורה למתמטיקה ישעיה הזקן הוא הסתכל לעברי ואמר עם חיוך על הפנים "דביר יש לך הזמנות לחלק לכיתה לכבוד בר מצוותך לא? אמא אמרה לי שלא תשכח". הייתי המום ותוך כדי הכיתה התחילה לצחוק . אולי לא הבנתם איך זה הגיע לזה שכל הכיתה התחילה לצחוק עליי ברגע אחד זה בגלל שהוא אמר אמא יצאתי תינוק, המשיך השיעור כרגיל ואתם יכולים להבין שלא הברקתי כמו כל שיעור. מצחיק נכון אז זהו שלא הם לא מבינים לא מבינים כמה זה מעציב שכולם צוחקים עליך ויורדים עליך בלי סוף ולמה ? רק בגלל שאני הלכתי מכות עם ה"מקובל" של הכיתה ששמו (שהיה אמור להיות קופיקו) אמיר והם פוחדים לדבר איתי כי אז הם יצאו "חנונים" שמדברים עם הילד הכי דחוי בכיתה . אך אם לומר את האמת כולם חוץ מדור הוא היחיד שיצא גבר והחליט לא "ללכת עם העדר" ולצאת חנון שלא ידברו איתו. היום המשיך כרגיל מבחינתי ,קללות משם העלבות מפה "כאפה "בעורף בעיטה ברגל ולבסוף הסתימו הלימודים יצאתי עם דור מהשער כשסיפרתי לו על המשחק החדש שיצא בעוד חודש ואני מחכה לקנות אותו לפלייסטיישן שלי, הוא סיפר לי שהוא יכול לשחק איתי היום "מיקלוקו "באינטרנט ופנינו בפנייה המפורסמת שאנחנו קוראים לה "הפנייה שהורסת את שטף הדיבור וצריכים למצוא לה שם יותר קצר" אמרתי ביי הוא החזיר לי ביי והמשכתי ללכת עד שהגעתי הביתה. פרק שני הלך הנייד בבית, אמא ואבא אמרו לי שיש לי משהו בחדר. חשדתי, אך לא הייתי בטוח עד שראיתי את זה . אתם בטח מבינים על מה אני מדבר, אני מדבר על הגלקפון s6 החדש שיצא רק לפני שבועיים הרגשתי ביקום אחר, יקום שבו הכול טוב ומסתדר בחיים אבל לא ידעתי מה מחכה לי מחר. הבוקר הגיע ואני קבעתי עם דור שנלך ביחד מהבית עד לבית ספר כדי שאני אראה לו את הגלקפון s6 החדש שקיבלתי. הגעתי ל"הפנייה שהורסת את שטף הדיבור וצריכים למצוא לה שם יותר קצר" וראיתי אותו מסתכל לכל הכיוונים כאילו הוא מחפש מישהו (אתם יכולים להבין למי הוא חיכה נכון…) ואז הוא קלט אותי, רץ אליי במבט מסוקרן עם חיוך על הפנים והוא ביקש ממני להוציא את הגלקפון, הוצאתי את הגלקפון s6 החדש והוא הסתכל עליו וביקש ממני רשות לבדוק איך הוא עובד הסברתי לו על הכול בדרך עד שהגענו לכיתה. בכיתה היו "שני המקובלים "(שבעצם אחד הוא הבוס והשני הוא העובד) אמיר (הקוף) ודוד (החזק) ,אמיר בא התקרב אלינו במבט חודר ואמר "הנה החנון וזה שנדבק אליו כבר אמרתי לך דור אם לא היית נשאר חבר שלו כבר מזמן היית יכול לשחק איתנו כדורסל" הסתכלתי אליו במבט תקיף ואמרתי "עזוב אותנו בשקט כבר אמיר!" ואז דוד לקח לי את גלקפון אמר לי "מוחרם" ומיד קפצתי עליו שיחזיר לי את הגלקפון בהתחלה הוא הפיל ואז קמתי אליו נתתי לו אגרוף בפנים ואז הוא זרק את הגלקפון וניפץ לי אותו מול הפנים התחלתי להשתולל וכל מה שאני זוכר זה ש"הרכבתי" לו שני פנסים, שברתי לו אף ולסת ובעטתי לו חזק בצלעות. פתאום כולם הגיעו לכיתה עם מורה שהיה בסביבה, הוא הסתכל ראה את כל הפנים של דוד מלאות בדם ואמר לו ללכת לאחות ולי למנהל. פרק שלישי: העונש ומה אגיד לאמא ואבא אפשר לומר שדי הכאבתי לדוד, וגרמתי לו נזק בלתי הפיך. אבל לפי דעתי זה הגיע לו אתם בודאי חושבים שאין לי לב אבל אם יש משהו שלמדתי בכיתה זה שהם (המקובלים) אגואיסטים שרק אוהבים לצחוק על חלשים שזה בעצם דוגמה לחוסר לב וחוץ מזה הגלקפון עלה בסביבות ה3500 ₪ שזה סכום די מטורף שנזרק לפח ברגע. הגעתי למנהל הוא הסתכל בי כאילו אני מחבל שנכנס לחקירה על כך שרצח אנשים .הוא אמר לי לשבת ולספר מה קרה, סיפרתי לו מה קרה (…המבט שלי שאני יכול להישבע לכם שזה היה רק אמת) ואז הוא אמר לי את הסיפור שפלוני אלמוני סיפר: "הלכתי לכיתה וראיתי שם את דביר ודור מדברים על משהו שהיה נראה כמו פלאפון ואז נכנס דוד בתמימות וביקש מדביר לראות את הפלאפון , דביר לא הסכים לו אך הוא ביקש כל כך יפה שבסוף דביר הביא לו. אחר כך דביר נתן לו צ'פחה חברית והחליק הפלאפון מידיו של דוד. דביר מאוד התעצבן והתחיל להכות את דוד "מכות רצח" שאפילו מתאגרף לא היה נותן כאלה מכות. ילדים רצו לקרוא למורה והוא הגיע ושלח את דוד לאחות ואת דביר אל המנהל". נהייתי אדום כמו עגבנייה וישר פלטתי את השם "אמיר" המנהל הסביר לי שזה לא משנה מי העד כל עוד זה לא אחד מן המעורבים במקרה והתחיל לפרט לי על העונש: "דוד לא יצטרך לשלם לך על הפלאפון מכיון שאתה לא תשלם על הנזק שגרמת לו אבל מפני שאסור אלימות בבית הספר ובכלל תצטרך להגיש עבודה של כ 20 עמודים על "איך להמנע מאלימות". יצאתי מחדרו של המנהל בסערת רגשות כעס על דוד ששבר לי את הפלאפון על המנהל שהחליט שלא יחזירו לי את השווי של הפלאפון והכי על אמיר שבגללו אני צריך להגיש עבודה, לא לקבל את שווי הפלאפון בחזרה ועל הסיטואציה בכלל שבגללה נכנסתי אליה. כל הדרך הביתה חשבתי מה אספר לאמא ואבא איך אני אסביר להם שהפלאפון שהביאו לי אתמול נשבר היום, חשבתי איך אצליח למצוא תירוץ בלי לערב את הריב שהיה לי עם דוד ובסוף הגעתי לתירוץ שלפי דעתי היה מספק את אמא ואבא. פתחתי את הדלת ואמא חיכתה לי במטבח והציעה לי את השניצלים המדהימים שלה נתתי ביס ואז היא אמרה לי : "נו מה החברים ששלך אמרו על הפלאפון החדש שלך הרי הוא יצא עכשיו לעולם" עשיתי את עצמי כנפגע ואמרתי לה: "אמא את יודעת שאין לי כל כך הרבה חברים וגם אני רוצה לומר לך משהו הפלאפון שלי נשבר בטעות ,הפלתי אותו בטעות והוא החליק לרצפה ונשבר". אמא הייתה בהלם ושאלה איך אני יכול לשבור פלאפון יום אחרי שאני קיבלתי אותו הסברתי לה שזה לא היה בכוונה והיא אמרה שהיא צריכה לומר את זה לאבא ולחשוב איזה עונש קיבלתי על זה שהוא נשבר לי אמרתי שוב ושוב שזה לא היה בכוונה ובסוף היא אמרה שאני לא אקבל עונש אך גם לא פלאפון חדש. פרק רביעי : היום שאחרי הגעתי לבית הספר , נכנסתי לכיתה ואז לפתע דני הציע לי לבוא לשחק איתו ועם שאר הילדים בכיתה כדורסל ואמרתי שאני רוצה שגם דור ישחק איתנו (וגם שאלתי את עצמי מה עובר עם הילדים האלה) ואז הבנתי … התעוררתי לרגע חייכתי ואז נהייתי עצוב שוב וחזרתי לישון. הגיע הבוקר ואיתו תחושת הבדידות שמתמשכת כל רגע בחיים שלי עד שהגעתי לפנייה המפורסמת : "הפנייה שהורסת את שטף הדיבור וצריכים למצוא לה שם יותר קצר" ופגשתי שם את דור שחיכה עם פנים עצובות באתי אליו ואמרתי לו שלא ידאג לי ושזה משהו שלא קשה כל כך ושאני אחזור לעצמי בקרוב. התקדמנו לבית הספר ואז ראיתי אותו, אמיר חיכה לי שם עם חבר חדש אור שהיה מגודל לא פחות מדוד אמרתי לרון שימשיך בלעדיי ושיגיד שלא באתי כי אני חולה ולא הצלחתי לקום מהמיטה ,רון המשיך והספקתי לראות את אור נותן כאפה לרון מפקודה של אמיר ורון נכנס לכיתה אמיר אמר משהו לאור, אור התחיל לחפש משהו כמובן שאתם יודעים מי זה והוא התקדם לכיווני חשבתי שזה הסוף אך לא ידעתי עד איזה רמה זה הגיע. פרק חמישי: סיבוב שני? אור קלט אותי קרא לאמיר ואז קרה הבלתי יאמן אור התחיל לרוץ בזעם כאילו אני חייב לו משהו זזתי בזריזות שמתי לו רגל והוא נפל על הפנים היה לו בלוטה כמו בסרטים התחלתי לצחוק ולומר לאמיר לא לשלוח יותר שליחים אם הוא רוצה להפסיד ולהתבייש שוב ושוב אך אז הגיע המורה שנכנס בשער ושלח אותי למנהל… שוב. הגעתי למנהל הוא הסתכל עליי כלא מאמין שהצלחתי לפצוע מישהו בגודל שלו ואז הוא אמר שהוא חייב כבר לערב הורים ושלח אותי לכיתה. בכיתה היה השיעור המדהים שכולם אוהבים (ציניות…) מתמטיקה! אני עבדתי על כל התרגילים והגעתי להישג די מרשים רק 8 טעויות מתוך 25 תרגילים המורה ישעיה אמר לי כל הכבוד ושאני צריך לגשת אליו בסוף השיעור. סוף השיעור הגיע. כל הילדים הלכו וכשסוף השיעור מגיע החלק שאני צריך ללכת לישעיה הזקן הוא אמר לי לשבת לידו והתחיל לדבר איתי על ה"מכות" שנתתי לחלק מהילדים הסברתי לו שזה באמת היה הם שהתעסקו איתי והוא אמר שהוא מאמין אבל אם לא הייתי מרביץ להם אז עוד הייתי קצת מרוויח מזה קצת הוא הציע לי עסקה שהיא הולכת ככה אני בא לשיעורים אצלו אחרי הלימודים ולא מרביץ לאף ילד בשכבה למשך שלושה חודשיים הסכמתי והתחלתי ללכת הביתה. פרק שישי :עונש מההורים אמא חיכתה לי בפתח הדלת והיא הייתה נראית רדומה או שהיא חיכתה לי הרבה זמן או שהיה לה יום עמוס במיוחד, אבל דבר אחד היה בטוח … היא חיכתה שם הרבה זמן שזה אומר שהמנהל התקשר אליה. היא ישר פתחה בשיחה ושאלה למה הרבצתי לו, איך הגעתי למצב שאני מרביץ לו ומה יש לי לומר להגנתי הסברתי לה שהכול זה אמיר ושהוא כבר הרבה זמן נדבק אליי ומנסה לפגוע בי היא שאלה אותי למה זה דווקא אני זה שמציקים לו ואמרתי לה שאני לא יודע בדיוק כמו שהיא לא יודעת. פרק שביעי סיוט או מציאות? נפגשתי עם רון בפנייה המפורסמת "הפנייה שהורסת את שטף הדיבור וצריכים למצוא לה שם יותר קצר" והתקדמנו לעבר בית הספר שלנו בפתח השער אמיר חיכה לי אך הפעם לא עם שומר ראש ,רק לבד. הוא אמר לרון להמשיך ואז פנה אליי ואמר לי: "תקשיב לי שנייה דביר אני יודע שאתה כועס עליי אבל זה בגלל שאני חלש מאוד עם בעיות גופניות קשות מאוד אז אני מציע לילדים חזקים שאני אעזור להם במתמטיקה והם ישמרו עליי בהפסקות אז חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני רוצה שנעשה את אותו הסכם ותרביץ לילדים שמתעסקים איתי" הסתכלתי לו בפרצוף לבדוק אם הוא באמת רציני כשהוא הציע לי את זה וראיתי שהוא רציני באתי לומר לו שאני מסכים אך פתאום צץ לי בראש ישעיה הזקן אם ההסכם שלנו וישר בלי לחשוב פעמיים אמרתי לו שאני לא מוכן לעבוד אצלו וגם לא רוצה להתקרב לילד שמתנהג בבריונות ומנצל את היתרונות שלו כדי לפגוע באחרים, הוא נעלב אך ידעתי שאני צודק בהחלטתי. פרק שמיני: אני חושב שסיימתי כאן הגעתי לכיתה ופתאום שלושה ילדים באו אליי והציעו לי לבוא לשחק איתם כדורסל הייתי בשוק הרי הכול קורה כל כך הרבה ולא תאמינו מי חיכה לי בסוף הכיתה עם שקית של המייסדת של גלקפון, זה היה רון הוא הסביר לי שכל הכיתה החליטה לקנות לי פלאפון מכספם על זה שעצרתי את הבריונות בכיתה פתחתי את השקית ואת האמת די התרגשתי זה היה גלקפון 4 עם מגן שרואים שם תמונה של כל ילדי הכיתה ועל המגן היה כתוב "לדביר החבר שמגן מגיע מגן". דמעות חנקו את גרוני אך לפני שהתחלתי לבכות אמיר הגיע לכיתה וביקשתי שישחק איתנו ושלא יקרה לו מה שקרה לי החברים היו בשוק אבל בינו שריחמתי עליו מסיבות אישיות והלכנו לשחק כדורסל. אם אתם חושבים שזה נגמר פה אתם טועים יום אחרי התאחדות הכיתה היה לי בר מצווה וכולם היו שם החברים המשפחה וכמובן ההורים והמורה למתמטיקה שאני לא אשכח כל חיי על זה שעזר לי להבין שברגע שמשהו הולך משהו אחר בא.