הותר לפרסום ועוד אחד ועוד אחד, שמות שמות שעוברים לידך, פנים מתוקות שלא הכרתי וסיפורים שלמים שנחשפים על אנשים מיוחדים, שהיו ואינם.
האם כל מי שאיננו, מיוחד? האם ה’ בוחר את הטובים? או בנופלך אתה הופך לטוב יותר? מה קורה קודם? אתה אדם טוב ואז נהרג או שלאחר המוות כולם נהיים טובים יותר? שאלות קיומיות שהולכות אתנו… עד להודעה על דמות מוכרת שנתנה לי תשובה ניצחת.
יהונתן. אלישע יהונתן. אלישע יהונתן לובר. עניים טובות שנשקפות מפניו, חיוך גדול ומאיר הזוהר למרחוק, בכל מקום בו הוא נוכח, הוא מורגש בכל סביבתו, שמחת חייו מדבקת, וטוב ליבו הוא מקור להשראה.
בן מתוק להוריו, שבוחר בטוב בכל פעם מחדש, הבחור הטוב הזה בישיבה, שרוצים להידבק במידותיו, שיודעים שאם הוא בסביבה אז כנראה יהיה שמח, ואולי פשוט רק רגוע, שליו ומנחם.
הבחור הזה, ששווה להגיע לחתונה שלו, כי היא קדושה ושמחה. כי הוא תמיד מחובר לטוב ועושה דברים מתוך אמת פנימית שמכוונת אותו והמשפחה שלו, מהמשפחות המיוחדות האלו שאתה רק רוצה להיות חלק מהם, כי הן כל כך משפחתיות, חזקות ושלמות
ואז מגיע הרגע, כמו מבחן אל חזור, הרגע הזה שאתה מבין שכל התכונות שלו היו שם, והוא הלך איתם עד הסוף, וניצל אותם והשתמש בהם והם עמדו לו ברגע האמת, ואז זהו- הוא כבר במקום שאפשר רק ללמוד ממנו, הוא כבר שם ואנחנו כאן והוא עבורנו סיפור גבורה שהיה ונדם, מישהו שבמותו ציווה לנו את החיים, ומהרגע הזה כולם מכירים אותו והוא לא רק החבר של אבא שלי, ולא רק הבן של חברים טובים של משפחתנו הוא ברגע אחד נהיה הבן של כלל ישראל, והלוויה שלו היא של כולם, וכל כך הרבה אימהות אבלות עליו וכל כך הרבה חברים מצטערים על לכתו, כי הוא יהונתן של כולם.
יהונתן העדין שקם מדי בוקר, למשפחה המופלאה שהקים עם אשתו אביה ובנו נחמן. יהונתן עדין הנפש שנועד להיות חולם ולא לוחם, חסיד שמח שברגע אחד הפך להיות לוחם אמיץ, שש עלי קרב, ובן רגע הותיר הורים שכולים, רעיה אלמנה, בן יתום ובן שיולד ללא אבא…
יהונתן שלפני כניסתו לעזה, שלח הודעה “עכשיו תורנו”, וציווה לנו להיות נכונים לעמידה איתנה במימוש הזכות שלנו בתור, להבין שתורי הגיע ותורך ותורך, תורנו להיות כאן, להסתכל בעיניים, להרים את הראש, לא לחשוש, תורנו להוסיף אור, ללחום בחזית שלנו. תורנו לחבק, תורנו לתת, תורנו לחייך, תורנו להוסיף חיים, תורנו להיות, לחיות ולקוות. תורנו…
