עלילות המתנחל בעיר הגדולה / יהודה קאפח

עלילות המתנחל בעיר הגדולה פרק 1: דברי פתיחה. יצאתי בבוקר שטוף שמש לעבר העיר השנייה בגודלה בישראל והגדולה במישור החוף כולו, כאחד מאותם מאות ואלפים שמגיעים לאותה עיר מידי יום ביומו. המסע עצמו החל בשעות הבוקר המאוחרות הסמוכות כבר לשעות הצהריים המוקדמות אותו. יום ,יום שלישי היה ,וחולצות לחניכים היה עלי להביא. בכדי להבין את סיפורי עליכם לדעת שמתחילת נסיעתי החלטתי שתי החלטות שהן הן שגרמו לכל שאר ההתרחשויות. האחת-אני לא עולה על אוטובוסים. השנייה- חוש הניווט וההתמצאות שלי היא מצויין ועל כן אנווט את דרכי על פי חושי המחודדים. המסע התחיל ברגל ימין עליתי על טרמפ די מהר והאוטובוס לעיר (שעליו החלטתי שאני כן עולה) הגיע מהר ובזמן. פרק 2: אני בתל אביב. הניווט העירוני החל בשיחת טלפון קצרה לחבר, כדי לברר הכיוון אליו אני אמור ללכת. הכיוון שאמר היה דרום מערב ,לכן ,על בסיס חושי המחודדים התחלתי בהליכה מזורזת לכיוון צפון מזרח, כאשר היעד הוא רחוב העמל 12 (כאן המקום להזכיר שהיה חילוק דעה ביני לבין חברי האם זה רחוב המפעל או רחוב העמל). לאחר הליכה של כ20 דק מצאתי את עצמי באיזור זר ומנוכר, מזל טוב הגעתי לרמת גן!! כיוון שכל ערי המרכז דומות זו לזו ואין בינן אלא פסיק קטן המפריד לא שמתי לב לטעותי והתקדמתי לכיוון זה. אולם, לא טעות ניווט הייתה בידי אלא טעות הבנה. אני הגעתי לרחוב העמל ברמת גן ועל כן נהגי המוניות באזור ממש בתום לב הכווינו אותי אליו. ההליכה חזור כבר הייתה בלתי נמנעת והתחלתי את מסעי הביתה (לרחוב העמל תל אביב) וכאן נשבר החוק הראשון…עליתי על אוטובוס, קו מספר 1 שחוצה את העיר ומגיע לאזור הרצוי. תל אביב היא לא עיר של בטלה אלא עיר של אנשים עובדים. לא פלא שכל רחובות העיר נקראים בשמות של מלאכות כפיים, ואף אחד הרחובות הראשיים נקרא רח' המסגר. אלא שכל אותם רגשות שמחה של עולי העליות הראשונות אודות כיבוש העבודה הארצישראלי והצגת היהודי העמל על לחמו, אינן תומכות בעלם חמודות המתבסס על כישורי הניווט ותורת ההיגיון, ומניח שליד רחוב בתי המלאכה פינת המסגר יהיה גם רחוב העמל. מיד הזדרזתי וירדתי מהאוטובוס שעליו הייתי במשך שעה, אשר 40 דקות ממנה היו בפקק. אצתי רצתי מחוץ לאוטובוס וגיליתי את עצמי בגן עדן. מכל מקום צצו שמות כמו העובד, הנגר, הנסר, והזמר מה שהדאיג אותי הייתה העובדה ששום עובר אורח לא ידע להכווין אותי (וגם שהיה שם רחוב הזמר-הוא בכלל לא קשור). פניתי לבית עסק שעיקר העיסוק בו הוא לעשן ולדבר (כמו שהתרשמתי מהזמן בו צפיתי בבעלי המקום), ושאלתי אודות מיקומו של הרחוב המדובר. בעל המקום אמר לי לשאול את הפלאפל שתי חנויות מפה ואמר שהוא הכי מבין. קשה היה לי להבין איך פלאפל מכיר את רחובות תל אביב אבל התברר שהכוונה הייתה למוכר ולא לפלאפל עצמו. המוכרת בפלאפל אמרה שמי שהכי מבין זה המוסך אופנועים שבאמצע (בינה לבין העסק לעישון) לא רציתי לסכסך ולומר שאמרו עליה שהיא הכי מבינה. אבל לא כאן המקום להרחיב. הפעם לא התבלבלתי והבנתי שהכוונה היא לבעל המוסך ולא למוסך עצמו (מה גם שהיה זה מוסך אופנועים, אז ידעתי שזה בעל מוסך ולא בעלת מוסך). המוסך התברר כעסק לעישון רק מוצלח יותר, ושם גם שיחקו שש בש ולא רק עישנו. גם היושבים במוסך לא ידעו איפה רחוב העמל (על פי התרשמותי אפשר לומר שהם לא יודעים בכלל מה זה עמל אבל…) לאחר ששלושת המקומות לא ידעו איפה הרחוב פניתי לנהג מונית שעמד ברמזור (נהגי המוניות היו כלי הניווט היעילים שלי באותו יום), ושאלתיו אודות הרחוב. הוא הצביע לי לכיוון ממנו באתי עם האוטובוס ואני התחלתי ללכת. לאחר כמה דקות של הליכה מהירה הבנתי שאין טעם בהליכה ללא כיוון אמיתי ושאלתי את הנהג מונית הקרוב אם יש לו כיוון…( ; סתם לא שאלתי "מה הכיוון?" והוא כיוון אותי לצד השני. לא הבנתי מה הרוויח הנהג מונית הקודם שאמר לי כיוון לא נכון, אבל חזרתי לתחנה בה ירדתי ועליתי על אוטובוס לכיוון הנכון. למזלי הנהג הסכים שאעלה בלי לשלם כיוון שירדתי בטעות. וכך הגעתי בעזרת הנהג החביב שאף אמר לי איפה לרדת. שמחתי על ההכוונה המעולה וירדתי מהאוטובוס כדי לגלות שהנהג החביב הוריד אותי שתי תחנות אחרי התחנה שלי עצרתי הכל ושברתי את החוק השני. התקשרתי לחברי מיודעי מראשית הסיפור לקבל הכוונה מדוייקת איך להגיע לאדיב, ובאמת אחרי הסבר ממנו וקצת אנשים שידעו את הדרך הגעתי!!!!! פרק 3:אדיב, ולאסי חוזרת הביתה. בשעות אחר הצהריים של יום שלישי הגעתי לחנות אדיב לאחר מסע קשה וממושך. בחנות עצמה קיבלו את פניי המוני אנשים בתור, פועלים שסוחבים חומרי בניין, וחנות מלאה ציוד טיולים. התברר לי שאף אחד לא חיכה לי אלא כל אחד היה שם מסיבותיו האישיות ללא קשר אליי. כדי לעשות בירור אחרון, יצאתי מהחנות והתקשרתי לאדיב כדי לברר מה עם ההזמנה ואולי יש תקווה לאחריתי, אז לא הייתה תקווה כזאת. נכנסתי לחנות והתחלתי לעיין באנשים שם, קבוצת נערים שחיכתה גם היא כמוני להגעת ההזמנה שלה העסיקה עצמה במה שנקרא היום קסמים בקלפים אולם כל זה אחיזת עיניים ותו לא. אחד הנערים הציע לעשות לי קסם. הוא ניסה, ולא הצליח גם חברו ניסה ולא הצליח. בקסם השלישי, הם הצליחו, אבל מיד זיהיתי כיצד נעשתה התרמית. בסופו של דבר הם קיבלו את החולצות שלהם והסתלקו להם. כך גם היה עם שאר הקונים ואני נותרתי עם ברוך ושלום המוכרים. שלום היה אדם ממש נחמד שהרשה לי לקחת מהעודפים, וכל הזמן דאג להגיד לי מה מצב ההזמנה שלי. חכיתי וחיכיתי בינתיים הגיעו אנשים שונים שהזמינו גלופות שונות ומשונות. ובסוף אחרי דיון ארוך ובערך שעה המתנה הגיע ההזמנה. אבל הייתה בעיה קטנה -הייתה חסרה בה חולצה אז הביאו חולצה ריקה מהחנות והלכנו למפעל, שלום ואני. ושם זכיתי לראות בעיני את האנשים שמאחורי הגלופות (לפני שלובשים אותן כי אחרי שלובשים אז מי שלובש הוא מאחורי הגלופה). חשפתי בפני אחד העובדים שם את הסוד של המתנחלים -אנחנו באים לאדיב בשביל העודפים והמפות שמחלקים בחינם הוא חייך, והעץ היה מאושר וגם אני. לקחתי עימי את החולצה הנשכחת ופניתי ללכת לאוטובוס שייקח אותי הביתה-לשילת, לפתע פתאום נזכרתי שאני לא מוצלח בניווט בתל אביב אז אמרתי נו שוין, נקח אוטובוס למרכזית ומשם הביתה. הלכתי זמן מה והגעתי לתחנת אוטובוס ששם עובר הקו לתחנה המרכזית זיכה אותי הקב"ה והאוטובוס אץ רץ לקראתי ואני עמדתי במקום לקראתו ועליתי. למען הסר ספק ניגשתי לאדם החביב הראשון שראיתי (ראיתי לפניו עוד אחד אבל הוא לא היה חביב) ושאלתי אותו אם "הקו מגיע למרכזית?" הוא הסתכל עליי בחיוך וענה "רוסית" הסתכלתי עליו בחיוך והסתלקתי ממנו. פניתי לשתי נשים שדיברו ביניהן ושאלתים אודות יעד הנסיעה הם ענו לי "ברור שהאוטובוס מגיע לתחנה המרכזית, אבל של פתח תקווה" לא היססתי וירדתי מהאוטובוס כדי לעלות על האוטובוס שייקח אותי לתחנה המרכזית הנכונה הגעתי לתחנה ופתאום בום טראח מה קרה? כלום שום דבר (היה בום חזק אבל אני לא יודע מה מקורו). ניגש אליי אדם חילוני מבוגר והציע לי לדבר עימו על פרשת השבוע אך האוטובוס שלי בדיוק הגיע. סירבתי בנימוס ונעמדתי בדיוק בזמן כדי לראות שהאוטובוס לא עוצר לי. התיישבתי בנימוס והתדיינתי איתו מעט בנושא שכר ועונש, שאלת צדיק ורע לו, ונושא הבחירה החופשית בכללותו. פרשתי בפניו גם את תורת הרב קוק בנושאי הציונות והגאולה ואת שיטתו של הרמב"ם, בשונה מהרמב"ן, לגבי מצוות ישוב ארץ ישראל וכל זה בכמה דקות על קצה המזלג. סיימתי את השיחה ועליתי על האוטובוס ונפרדנו שנינו בקריאות הידד ודרך צלחה. באוטובוס זכיתי לעמוד זמן מה ללא סיבה נראית לעין בדיוק כמו שכל המושבים הריקים לא נראו לעיניי, בסדר, זאת גם זכות. מתום הנסיעה הזאת חברי הכווין אותי מעולה רצתי לתחנה והגעתי לפני האוטובוס. עליתי על האוטובוס כדי להינפש מעט, ופתחתי את התיק כדי לאכול קרקרים ולשתות מים. חזרתי הביתה עייף אך מרוצה כאשר שלושים וארבע חולצות וגופיה אחת על גבי כדי לפגוש את חניכיי האהובים, ולחלוק עמם את השלל שהצלחתי לצוד באותו יום. זה היה סיכום של כמה שעות באותה עיר, שאילולא הייתה ליד הים לא כדי היה שתהיה כלל וכלל.