הבוקר הזה,
השמש
זרחה.
אך בלילה הזה,
הירח
לא יאיר.
והלב השבור,
נאבק.
שואל, כמה עוד אפשר
להסביר.
בין תקווה
ליאוש.
בין שמחה
לאימה.
מתנדנד תג המחיר,
ועוצר לעם שלם-
את הנשימה.
"תחזירו אותם!"
צועק המון הרחוב.
"כל מחיר נשלם!"
והלב,
נקרע.
בין הנכון והראוי,
בין החיים שחובה להציל.
לבין
אימת המחר הצפוי.
נר,
דולק בחלון.
מאיר את הדרך,
מתחנן לפתרון.
וההורים השכולים,
בוכים בשקט.
כבר למדו
שאין לכאב הזה מרפא.
עוד מבט,
לעבר התמונה המאובקת.
נשמה שנשחקת.
צורחת
זועקת
נמחקת.
מה שווה החירות
אם היא מדומיינת?
