עץ, בפנים בחוץ / טליה אטון

חורף, התקופה שאני הכי אוהב בשנה. אמנם אני נראה הכי נורא ויבש בתקופה הזאת אבל מבפנים-זה וואו.
הכל חי וזורם, מרגישים את החיים המפעמים בי, מקצות השורשים עד לצמרת, את כל העלים שעומדים לצאת מתרגשים ומדגדגים בקצוות. באמת שזה לא תחושה שאפשר לתאר במילים
כל שנה, החורף מחזיר אותי אחורה, לפני משהו כמו שש שנים, כשרק הביאו אותי לפה, שתיל רך וצעיר. הגעתי מהמשתלה בעמק החמים, וסוף סוף מקום קבע. אני לא אשקר, בהתחלה היה קשה, הגעתי בתחילת הקיץ, למדתי מה זאת אדמה אמיתית, תפסתי את מקומי, התבססתי לאט לאט והתחלתי להיות בטוח במקום שלי.
ואז משום מקום הגיע החורף. ועוד איזה חורף! קור מצמית, רוחות סערה שאיימו לעקור אותי ממקומי, נאלצתי להיאבק, להישאר איתן. זה לא היה פשוט בכלל אבל כמו שאומרים-"מה שלא הורג מחשל". יצאתי חזק יותר, עמיד יותר, בטוח בעצמי יותר, בוגר יותר.
הגיע האביב, הכל היה פשוט יותר שוב, צמחו לי עלים חדשים , פרחים ובעקבותיהם פירות, האביב חלף והקיץ בא, בקיץ היה חם ויבש אבל לא הרגשתי מחסור במים,ו אז התחיל להתקרר, העלים התחילו לנשור, והבנתי שעכשיו סתיו, מה שאומר שהחורף מתקרב, צריך להתכונן לסערות. אבל הפעם זה היה קל יותר, הייתי יותר חזק וגדול, עם שורשים עמוקים יותר. לא הייתי צריך להיאבק יותר וזה נתן לי הזדמנות להפנות את המבט פנימה ולשים לב לתהליך המדהים שקורה בתוכי. הרגשתי כל כך חי! מבחוץ, נראתי יבש ומשעמם, אבל בפנים הכל זז, זרמים מקצה לקצה, שמגיעים לכל הקצוות והמקומות החשוכים, ההכנה לעלים הקטנים שיצאו עוד כמה חודשים.
פתאום נחתה עליי ההבנה שהתקופה שנראית הכי יבשה ומתה מבחוץ, היא התקופה הכי יפה וחיה מבפנים.