פשוט

פשוט מאת גלעד היינמן.

המכונית השחורה חנתה בשקט בקצה הרחוב, במרחק של כמעט 20 מטר מהבית האפור. מעט מאוד אנשים בעולם היו שמים לב אליה ואל מטרת חנייתה שם, כה מיומן היה האיש שישב בתוכה במלאכתו. האיש חיכה שם כבר שלוש שעות, הוא הגיע כאשר האיש שגר בבית האפור נכנס לביתו, ומאז לא זז, רק צפה במשקפת הזעירה שבכף ידו.

פתאום נראה היה שהוא מתעורר. תוך רגע הוא זרק על עצמו שפם וזקן, חבש כובע והניע את הרכב השחור שלו. לאחר 10 שניות בדיוק, יצא האיש מהבית האפור ונכנס למכוניתו הלבנה. מעט באיחור, חשב האיש שבמכונית, כמי שמכיר כבר את הרגליו של מושא מעקבו.

כבר חודש שלם שהוא נמצא אחריו בכל מקום, ונראה שסך הכל האיש שנוהג ארבע מכוניות לפניו הוא בן אדם נורמטיבי לחלוטין. מתעורר כל בוקר בשש בדיוק, יוצא לעבודה בסביבות 7:00 וחוזר לביתו בערך ב18:00. כמובן שבדרך יש בתי קפה, ופגישות, הילדים שהוא מסיע ואוסף, אך סך הכל הבנאדם עשה רושם של אדם ממוצע שחי חיים פשוטים ורגילים.

אך דבר אחד הפריע לו. אומנם הדבר הזה לא נכלל במשימה שביקש ממנו הלקוח שלו, אך זה בכל זאת הציק לו, למרות שהוא עצמו לא ידע למה הפרט הזה כל כך מעניין ומושך אותו. במושבי הנוסעים של המכונית שלו שכבו עשרות מסמכים על האדם שגר בבית האפור, ובתוכם גם מידע רשמי על הסכום שנמצא בחשבון הבנק שלו. בפעם הראשונה שראה זאת לא האמין, איך אדם שבתוך כספת הבנק שלו שוכבים מעל 30 מיליון דולר יכול לנהוג ברכב כזה פשוט, לגור בכזה בית ממוצע ולחיות חיים רגילים, בלי הוצאות ובזבוזים?! במידה ותפגוש אותו ברחוב אין לך שום דרך לדעת שלפניך עומד אלון שמשיהו, אחד מהאנשים העשירים בארץ, הבעלים והמייסד של סטארט-אפ חדשני ומצליח.

איך זה יתכן?! השאלה הזאת ניקרה במוחו וחזרה והציקה לו במשך כל הנסיעה, גורמת לו לדמיין מה הוא היה עושה עם 30 מיליון דולר בחשבון.

הוא שמר על מרחק ביטחון של 4 מכוניות בינו לבין המכונית הלבנה, נשאר קרוב אבל לא מידיי, משאיר כל הזמן עין אחת עליה ועין אחת על הכביש. הוא ידע כמובן מה היעד, אבל במקצוע הזה תמיד עדיף להיות זהיר.

***

הוא ישב בביתו עם כוס הקפה, מסיים לכתוב את הדוח בשביל הלקוח. זו הייתה עוד משימה שגרתית, אחת מיני רבות שהוא כבר ביצע בהצלחה. הוא מילא את הפרטים האחרונים ושלח לכתובת המייל שקיבל, המתין לראות את אישור השליחה ואז הסתכל על הצ'ק השמן שקיבל מ"ספייס טכנולוג'י", תאגיד הטכנולוגיה הגדול בארץ, בעבור המשימה הזו.

***

כעבור שבועיים, בבוקר של יום יפה הוא ישב בביתו עם הקפה החזק שלו, קורא את העיתון היומי. בחלק של הכלכלה הוא מצא את שחיפש כבר שבועיים. "חברת "רכימן" של אלון שמשיהו נמכרה לתאגיד "ספייס טכנולוג'י" תמורת 150 מליון דולר" ציינה כותרת קטנה. הוא גיחך לעצמו כשחשב על התרומה שלו לעסקה.

ואז הוא נזכר בשאלות ששאל את עצמו בדיוק לפני שבועיים. בתור הבעלים והמייסד אלון בוודאי שלשל לכיסו סכום נאה מהעסקה, בטח כמה מיליוני דולרים טובים. אבל אותו עניין דבר אחד- האם אלון יחליט לשנות את סגנון החיים שלו? אולי יעבור לבית גדול יותר שמתאים לאנשים במעמדו או לפחות ישדרג את הרכב? הוא היה סקרן מאוד.

ואז הוא קיבל החלטה. לא הייתה לו אף הזמנת עבודה כרגע, והצ'ק הנאה שקיבל יספיק לעוד זמן רב. הוא החליט לעקוב אחרי אלון, ולראות מה יעשה עם הסכום האסטרונומי שהיה כעת ברשותו.

***

הוא הרגיש שהוא משתגע. כבר חודשיים שהוא שם עין על אלון, ונראה ששום דבר לא השתנה. אותו בית נחמד, אותו רכב, ובעזרת כמה סודות מקצועיים הוא גם גילה שאלון אינו מתכוון להחליף או לשנות משהו.

ואז הוא החליט שהוא לא יכול יותר, וקיבל החלטה אמיצה.

***

הוא החנה את המכונית השחורה שלו בתחילת הרחוב, ואז הלך מעט ברגל, נעצר רק כשהגיע לחנייה של הבית האפור. היה ערב קריר מעט, אך הוא ידע שהוא לא ימתין שם לאורך זמן, מאחר שאלון ומכוניתו עמדו להופיע בכל רגע. ואכן, כעבור חצי דקה החליקה המכונית באלגנטיות אל תוך החנייה. אלון יצא ממנה, פוסע לאט אל ביתו.

"ערב טוב אלון" הוא פנה אליו, "אינך מכיר אותי, אך האם נוכל לשוחח מעט?" "בוודאי", השיב אלון, "קר כאן בחוץ, רוצה להצטרף לארוחת הערב?" הוא הנהן במבוכה. "אשמח מאוד, בטוח שאני לא מפריע?" "ברור שלא" השיב אלון, "אורחים תמיד רצויים אצלנו, מה גם שאתה נראה אדם מעניין מאוד", והם עלו ביחד אל תוך הבית.

"ובכן, אני סקרן, מה רצית לשאול?" פנה אליו אלון לאחר שסיים את הצלחת. "אני אשמח להסביר קודם את הרקע" הוא ענה, "מקווה שלא תכעס".

"אני עובד כחוקר פרטי, ויצא לי שם של אחד מהטובים בארץ. לפני כארבעה חודשים פנה אליי תאגיד "ספייס טכנולוג'י", והם ביקשו ממני לעקוב אחריך, ולדווח להם על עיסוקיך. תבין- זה דבר מקובל בעולם העסקים, בדיקה על שותף לעסקה גדולה, בשביל לוודא שהוא אינו שקרן או עבריין. עקבתי אחריך במשך חודש, וכמובן שגיליתי שאתה אדם ישר מאין כמוהו, ורציתי להתנצל אם פגעתי בך בדרך כלשהיא. אך נותרה לי שאלה, שהתעצמה במשך החודשיים האחרונים, ותסלח לי על הפרטיות שלך אך איני יכול יותר. איך אדם עשיר כמוך לא גר בדירת יוקרה, נוהג במכונית ספורט חדישה וטס לחופשות בחו"ל על בסיס שבועי? זה פשוט לא מסתדר לי! אף אדם נורמלי לא היה נוהג כמוך!"

אלון רק חייך, שתק מעט ואז אמר "בוא אני אגלה לך את הסוד."

והוא התחיל לספר. "מאז ומתמיד הייתי מחובר לסבא שלי, תמיד מאושר לשמוע את דברי החוכמה שלו. גם כאשר גדלתי קצת והתחלתי להיכנס לעסקי המסחר, כל שבוע הייתי מגיע אליו, שותה כוס תה ומדבר איתו על החיים. והיה משהו אחד שהוא חזר ואמר לי- במיוחד כאשר התחלתי להתעשר. "אלון, תמיד תזכור להיות מאושר. תהיה שמח במה שיש ואל תחשוב על מה עוד אתה רוצה להשיג." ואני הבנתי. ראיתי את חבריי העשירים, שיש להם הכול אבל אין להם כלום. ראיתי את המרדף אחרי האושר. צפיתי בחבריי מבטיחים לעצמם שאם רק ישיגו עוד 5 מיליון הם יהיו מאושרים. ומה אתה חושב? מי שהרוויח אותם נהיה מאושר? ממש לא, הוא כבר היה עסוק בלמצוא דרך להרוויח עוד 10. ואני ראיתי. והחלטתי. החלטתי לא להיות כמוהם, החלטתי לחיות בפשטות אבל באושר. החלטתי להתמקד במשפחה, בילדים. אני לא רודף אחרי המיליון הבא כמו רבים מחבריי. אני מאושר. אני שמח במה שיש לי, ואני שמח שאני יכול לעזור לאנשים רבים בעזרת הכסף שלי, וזה גורם לי סיפוק אדיר. אמנם סבא שלי נפטר לפני שנה, אך העצה שלו תמיד תישאר איתי."

אלון השתתק ולגם לגימה ארוכה מהקפה. "אז מה אתה אומר, אני אדם נורמלי או לא?"

הוא הסמיק, לא יודע מה לענות.

הם החליפו את נושא השיחה, וגילו שיש להם הרבה במשותף. כשהוא יצא משם לאחר שעה וחצי הם כבר נהיו חברים טובים, והבטיחו לשמור על קשר.

בלילה, הוא חשב על מה שאלון אמר לו, התקשה להירדם. הבין כמה זה נכון, וחשב לעצמו האם גם הוא צריך לשנות את אורח חייו. ועם המחשבות האלו הוא נרדם.

****

בשולי הסיפור:

בשנת השמיטה אנו מצווים לעזוב את הקרקע, להתרחק מהחומריות. העזיבה הזאת אינה סתם, היא גורמת לנו להתמקד בדברים החשובים באמת, לזכור איך להיות מאושרים בלי לרדוף אחרי הכסף. השמיטה מראה לנו שהעבודה היא לא מטרת החיים, צריך מידי פעם לעצור ולנשום, רק כך נהיה מאושרים באמת.

עד כמה אהבת את היצירה?