בוקר. השעון מעורר מצפצף כבר בפעם השלישית להיום "לולי את חייבת לקום " אמא שלי אומרת, אני באמת מנסה להתיישב, לקום, אבל זה לא צולח לי ושוב אני שומעת את השעון בפעם הרביעית עכשיו.
התארגנתי הכי מהר שהצלחתי (למרות שאני עוד חצי ישנה) ויצאתי לדרך, אני כבר מאחרת, אני חייבת לרוץ. הענף של העץ מעלי כמעט נופל והוא חורק לי באוזן, אני מצליחה להתעלם תוך כדי הליכה מהירה, אבל רכב מתקרב אלי בצעדי ענק עם צפצופים של רוורס, אני לא יכולה לשמוע את זה יותר! שמה אוזניות ומפעילה שיר שאני אוהבת, כמעט נתקעת בעמוד מרוב חוסר הריכוז שלי, אישה מבוגרת שהולכת לידי ברחוב צועקת לעברי שאני צריכה להוריד את האוזניות ולהסתכל לאן אני הולכת, אני עושה כרצונה. אני רואה אישה בהריון עם עגלה ושקיות מנסה לעלות במדרגות בניין ביתה כשהגלגלים הקדמיים של העגלה מתגלגלים באוויר עושים צליל חריקה מחרפן, אני עוזרת לה לעלות, גם את העגלה ולפרוק את הקניות. הגעתי לבית ספר ב 30 דק' איחור, המורה צועקת עלי אבל אני לא באמת שומעת את דבריה, "המורה אני מנסה לעשות את הכי טוב שלי" שתינו שתקנו כולם בכיתה שמעו את הדממה "אפשר לשבת?" ('היא לא יודעת על מה שהיא מדברת' אמרתי לעצמי). התיישבתי בכיתה על יד השולחן שלי, ניסיתי להירגע.
