קודי תמיד שנא את העיר הקטנה שגר בה עם העננים האפורים והשלוליות בכל פינה, זה היה מקום שבו הרגיש לכוד.
קודי היה איש גבוה ורזה מאוד עם עיניים חומות כאגוז ושיער אדמוני ששנא מאוד מכיוון שהבליט אותו ונמשים שתמיד ניסה להסתיר. הוא תמיד לבש בגדים אפורים ופשוטים כדי לנסות להתמזג עם הקהל.
חבריו ראו אותו כאיש בעל אישיות פחדנית וסגורה המעדיף להסתגר בביתו בלי לצאת מאשר להתמודד עם אימות כלשהו, והם צדקו כמובן.
פעם, כשהלך ברחוב ראה חבורה של ילדים בני 13 מאיימים למראה וכשיצר איתם קשר עין פשוט חצה לצד השני של הכביש. זה סוג בן האדם שהוא.
הוא גר בדירה קטנה בקצה של העיר. הדירה לא הייתה מדהימה אבל שכר הדירה היה סביר וקודי לא היה זקוק להרבה מקום. הדירה שלו הייתה דירה בת שלושה חדרים: חדר השינה שלו, שהיה אפור עם קירות מתקלפים המעלים עובש וקורי עכביש, עם שידה קטנה בפינת החדר שעליה מונח ספר ישן שבו קראו כל כך הרבה פעמים שהדפים השחימו והחלו להתפורר וכוס קפה שנשכחה שם.
היו את השירותים – זה היה מחזה אימים של ממש: אור מצהיב המהבהב ללא הפסקה ועכבישים על הכיור..
ולבסוף היה מטבחון קטן ופשוט שתכולת המקרר שלו הייתה בירות, גבינה לבנה, לחם קפוא וחלב.
זה לא היה הרבה אבל זה מה שהיה לו.
קודי לא נראה כמו בן אדם שנהנה במיוחד מהחיים אבל אי אפשר לומר עליו שהוא לא אוהב שגרה.
קודי התעורר כל בוקר ואכל טוסט עם גבינה עם כוס תה שקדים בכוס התכולה המיוחדת שלו, ואז יצא לעבודה (על האופניים האדומים שלו, אף פעם לא היה לו מספיק כסף לעשות רישיון). קודי מעולם לא סיים את הלימודים מאחר שהיה צריך לנשור ולפרנס את המשפחה כשאבא שלו עזב אותו ואת אמו. מאחר שלא הייתה לו תעודת בגרות או ניסיון המקום היחיד שהעסיק אותו היה המכולת השכונתית של יוסי, שם הוא עבד מאז גיל 16 ועד היום. כשסיים את יום העבודה רכב בחזרה אל ביתו, אכל טוסט גבינה ושתה כוס תה שקדים בכוס המיוחדת שלו וקרא בספר האהוב עליו. וכך עשה כל יום ויום. אבל היום נראה שמשהו שונה קרה. זה היה יום גשום ביותר, מבול ליתר דיוק.
קודי בדיוק חזר מיום העבודה והתיישב לאכול את הטוסט ולשתות את התה שלו כששמע מישהו קורא בשמו, קודי לא שמע דבר מלבד טיפות הגשם בחוץ וחשב שדמיין אז החליט להתעלם, וכשבא לתת ביס מהטוסט שמע עוד פעם: "קודי!!".
קודי קם מהכיסא והתקדם לעבר החלון, בהתחלה לא ראה שום דבר שלא כשורה, כשבחן את סביבתו ראה רק רחוב אפור מלוכלך ורטוב ושמע את הרוח השורקת בקול כאילו צחקה עליו. ואז משהו לכד את עינו במרחק , או יותר נכון מישהו. זוהי הייתה דמותו של פליקס ברקר. פליקס גם עבד במכולת, הוא היה נמוך מקודי בראש והיה איש עליז במיוחד בעל שיער בצבע קש ועיניים כחולות. פליקס, מסיבה לא ידועה כלשהי, תמיד ניסה לדבר עם קודי ותמיד הזמין אותו לבלות אתו וחברים שלו, אבל קודי תמיד סירב בנימוס. אבל זה לא עצר את פליקס הוא תמיד שאל והתעניין:" איך עבר עליך השבוע קודי?" " ראית את החדשות אתמול?" "איזה ספר אתה קורא קודי?" " לאן אתה תמיד נעלם קודי?" הוא שאל ושאל ושאל עד שקיבל את התשובות שרצה, ולמען האמת הוא ממש עלה לקודי על העצבים .
קודי בלע את רוקו. "מה הוא עושה פה ?" הוא חשב בלחץ.
הוא ראה את פליקס מסמן לו לרדת למטה וכאשר צעד החוצה ופליקס התקרב אליו, קודי ראה חיוך זומם על פניו. " אוי לא." חשב " זה לא הולך להיגמר טוב".
" היי חבר!" אמר פליקס בחיוך, " הייתי בדרך הביתה מהמכולת כשנקלעתי לסופה והבית שלי דיי רחוק מכאן, ואז נזכרתי היי! קודי גר כאן בסביבה! אז חשבתי שאולי אני יוכל לחכות אצלך עד שהסופה תשכח?" הוסיף במבט מתחנן. קודי הביט בו סחוט ורועד, ואפילו שהוא ממש ממש לא אוהב לדבר עם אנשים – הוא לא יכול פשוט להשאיר אותו בגשם – לא משנה כמה הוא מציק. אז בלית ברירה הוא הסכים,וכעת הוא יושב בדממה עם פליקס בסלון המחומם עם תה שקדים .
" למה הכנסתי את עצמי?" שאל את עצמו.
לאחר כמה דקות של שקט מוחלט אמר פליקס: " אז מה זה הספר המסתורי הזה שאתה כל הזמן מתגנב בעבודה לקרוא?"
זה הפתיע את קודי, בדרך כלל אף אחד לא שם לב להתגנבויות שלו .
לאחר כמה שניות של שתיקה הוא ענה " אממ זה הספר האהוב עלי: לא נותר אף אחד.." אמר בקול חושש. קודי לא דיבר על תחביבו עם אף אחד – אף פעם לא היה לו עם מי, מאז ומעולם היה לו חשש מאנשים ותמיד היה לו קשה לפתוח את עצמו לאנשים אחרים, אז לספר לפליקס על הספר שכל כך קרוב לליבו היה מרגש ומפחיד בשבילו.
פליקס הגיב ואמר: " נשמע מעניין! זה שווה קריאה? אני חייב להודות שאני לא בחור שקורא הרבה אבל כשאני מוצא ספר טוב אני נכנס אליו. תספר לי את העלילה?" הוא המשיך לחייך ונשמע כאילו באמת מעניין אותו לדעת אז קודי החל להרגיע קצת את מחשבותיו הלחוצות והחל לספר: " זה מן ספר מתח אימה, עשרה אנשים הזרים זה לזה, מעמדים חברתיים שונים ומקצועות שונים, שאין להם מכנה משותף, מוזמנים לאי על ידי עשיר תמהוני." קודי לקח הפסקה קצרה לראות האם פליקס עדיין עוקב או מעוניין בכלל להמשיך להקשיב.
" נו אני במתח ! תמשיך" אמר פליקס בחיוך מרגיע.
אז קודי המשיך: "כשהם מגיעים לאי מתברר לכולם שכל איש ואישה בחדר היו אחראים או גרמו לפשע כלשהו, האורחים מכחישים הכל כמובן ומנסים לעזוב את האי אבל מגלים שהסירה שהביאה אותם לשם נעלמה, ובזה אחר זה מתחילים האורחים למצוא את מותם בתאונה זו או אחרת התואמת בית בשיר ילדים שהיה תלוי בבית …" וככה המשיך וסיפר כל פרט ותפנית בעלילה ופליקס האזין ומידי פעם שאל שאלות או קרא קריאות התלהבות ולאחר מכן פשוט התחילו לדבר על כל דבר שעלה להם לראש וקודי היה חייב להודות שפליקס היה הרבה פחות מעצבן משזכר, למעשה הוא היה ממש נחמד. קודי הרגיש כאילו פליקס ממש רצה להיות בסביבתו! אפילו שהיה משעמם ופחדן ומעט ממורמר, ולאחר שעות של דיון מרגש פתאום פליקס הסתכל בשעון :" וואו תראה מה השעה! איך הזמן עבר מהר אני חייב לזוז הביתה …"
" אה ! כן ברור!" אמר קודי המופתע , " אני ילווה אותך אל הדלת".
פתאום תקף את קודי הפחד שהכל יחזור להיות כרגיל עכשיו , הוא יחזור לשגרה הרגילה והבודדה שלו ,
הוא הרגיש שטעם לרגע איך החיים שלו יכלו להיראות עם חברים ועכשיו כל כך מהר הכל ילקח ממנו..
" טוב, לילה טוב" אמר קודי והתחיל לסגור את הדלת"
" רגע!" אמר פליקס לפתע.
"כן?" אמר קודי בהפתעה.
" רק רציתי לומר שהיה לי ממש נחמד לדבר, תמיד נראית לי שקט ומתבודד אבל אתה לא ככה בכלל !
אתה ממש מצחיק וחכם ואני ממש אשמח עם תשקול את האפשרות שנוכל להיות חברים..
ותפסיק להתעלם ממני במכולת, אוקי?"
לקודי לקח כמה דקות לעקל את כל זה.
לבסוף כל מה שיצא לו מהמפה היה :"אוקי".
"אוקי?" שאל פליקס.
" אוקי "
למחרת קודי התעורר בבוקר, אכל טוסט עם גבינה ושתה תה שקדים בכוס המיוחדת שלו.
הוא רכב על האופניים האדומות שלו למכולת, וכשחזר הביתה עמדו על השולחן שתי כוסות תה שקדים – אחת בכוס מיוחדת והשנייה בכוס רגילה, הוא התיישב ליד השולחן וחיכה.
ולאחר כחמש דקות נשמעה דפיקה על הדלת.
ופליקס נכנס בחיוך הרגיל שלו והתיישב.
2 Responses
סיפור מדהים ביותר
קודי המסכנתוח
הדמויות מדהימות ואת כותבת נהדר
אין על פליקס בעולם.
ספויילר- פליקס ברקר התחתן עם אדיסון שעתידה להיות ברקר
ולהם ילדה בשם איימי ולא נגלה לכם יותר מידי
>:)