אבל אני לא רוצה צעקתי לאימי.הלכתי לחדר טרקתי אחריי את הדלת והתחלתי לבכות.
למה הם לא שאלו אותי אני אוהבת את המקום הזה כבר יש לי חברות ואני מכירה את בית הספר, אני לא רוצה לעבור.
עברו כבר 10 דקות, קצת נרגעתי, ועדיין אני יושבת על המיטה עם הראש על הכרית וחושבת לעצמי: אולי זה לטובה, אולי יהיו לי שם יותר חברות. לפתע אמא נכנסה לחדרי, לכי מפה צעקתי, אך היא התעלמה היא באה התישבה לידי וליטפה את ראשי, אל תדאגי היא אמרה ,אני בטוחה שיהיה לך שם טוב ,ליטפה שוב את ראשי ויצאה מהחדר.
עברו שניות אחדות עד שנרדמתי, למחרת קמתי בבוקר והבנתי שהורי לא העירו אותי לבית הספר. אולי הם לא קמו, או שכחו. לפתע שמעתי רעש חזק מן החלון, קמתי מהמיטה והבחנתי במשאית גדולה ושני אנשים גבוהים לבושים שחור עם כובעים כתומים סוחבים את הספה הירוקה שלנו ומכניסים אותה למשאית. ירדתי במהירות למטה וכשהבחנתי בכך שכול הדברים שהיו בסלוננו אינם כמו התמונה של סבא והעציץ מסבתא והספות והשולחן הבנתי הכול. רצתי לאימי והתחלתי לצעוק עליה למה אתם לא מספרים לי כלום. די רותי לכי לחדרך ותתחילי לארוז היא אמרה בקול שלב, אני לא רוצה צעקתי לא הבנת את זה כשצעקתי את זה אתמול. לפתע רעיתי דמעה יורדת מעניה של אימי ואחריה עוד כמה דמעות. אולי הגזמתי אמרתי בלי כוונה וכשאימי הסתכלה עלי כלא מבינה השפלתי מבט סליחה אני קצת עצבנית אמרתי פשוט לא סיפרתם לי כלום, זה בסדר אמרה אימי אני בטוחה שיהיה לך שם טוב אמרה וחיבקה אותי. עליתי למעלה והתחלתי לארוז.
סימתי לארוז כבר הגיע לקראת ערב והבנתי שאנחנו עומדים לצאת בכול רגע. לפתע נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי ומחוץ לדלת עמדו חברותי עם שקית ביד. שלום רותי הם קראו, אימך אמרה לנו שאתם עוזבים אז רצינו להביא לך את זה, הם הגישו לי את השקית שהיתה בידם, פתחתי אותה ומצאתי בפנים משהו עטוף בנייר עטיפה לבבות, נוו קראו הבנות תפתחי כבר, פתחתי וראיתי בפנים כרית ועליה בכתב אדום בולט רשום "בשבילך", קראתי קריאות שמחה וחיבקתי את חברותי, אנחנו נתגעגע איליך הם אמרו, וגם אני אליכם עניתי.
לאחר מספר דקות עליתי לאוטו כשהכרית בידי והתחלנו לנסוע. דמעות ירדו מעיני, ולאט לאט נרדמתי.
כשהתעוררתי גיליתי שכבר בוקר. כנראה הורי העבירו אותי למיטתי החדשה, הבנתי מיד שזה לא החדר הישן שלי, הסתכלתי על חדרי, ראיתי בצד ליד החלון פוף סגול ולידו ארון בצבע עץ בהיר, מול הארון היתה מיטתי עם מצעים צהובים ויפים וליד המיטה היה שטיח ורוד ובהיר, ובצדו השני של החדר עמד שולחן ולידו כיסא ורוד. איזה חדר יפה התפעלתי, אולי כן יהיה טוב בסוף. יצאתי מחדרי והתחלתי לסקור את שאר חדרי הבית, ראיתי חדר עם כוורת מלאה משחקים. ראיתי עוד חדר עם מיטה זוגית ארון וזוג שידות, זה בטח החדר של ההורים שלי חשבתי לעצמי. ירדתי במדרגות למטה וראיתי סלון יפה, 2 הספות עמדו בצורת רייש, ובניהם העציץ שנתנה לנו סבתא, ומעל אחת הספות עמדה התמונה של סבא. יצאתי החוצה וראיתי גינה מלאה בפרחים ובדשא, על הדשא והפרחים עמד ספסל עץ קטן. נכנסתי בחזרה לתוך הבית והגעתי למדבח, הוא היה בצבע תכלת ממש בהיר ולבן. באמצע המדבח עמד שולחן בצבע עץ ולצידו כיסאות עם עיטורים אדומים. על השולחן נח פתק קטן, התקרבתי והתחלתי לקרוא בקול:
רותי היקרה!
"לא שלחנו אותך לבית הספר כי עדיין יש דברים שצריך לסדר, נחזור לקראת הערב כשנסייים את הסידורים, יש פסטה במקרר תאכלי"
אוהבת אמא
אותו יום עבר לי בנעימים, כשהורי חזרו רצתי לעברם בהתלהבות איזה בית יפה קראתי, אנחנו שמחים שאת מרוצה, הם ענו יחדיו.
למחרת בבוקר אימי העירה אותי כדי שאלך לבית הספר, התארגנתי אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי לבית הספר. הגעתי באיחור המורה כבר הייתה בכיתה וקיבלה את פני בחמלה ונעימות, שלום רותי אמרה והציגה אותי בפני הכיתה, כל הבנות הסתכלו אחת על השניה והתחלו להתלחש. יש מקום ליד נועה אמרה המורה ונועה מיהרה לשים את תיקה על המושב שלידה, תורידי מיד את התיק צעקה המורה ונועה קירבה את ידה בחוסר חשק אל התיק, הבחנתי במבטה ומיהרתי להגיב אני אשב מאחורה אמרתי בשולחן הריק. המורה לא התנגדה אבל שמתי לב שהיא נזפה במבטה בנועה.
אני צריכה מתנדבת קראה המורה וכול הכיתה התמלאה בקריאות אני אני ובאצבעות מורמות,רותם המורה בחרה בילדה עם שיער חום ומשקפים וכול הכיתה התמלאה שוב פעם בקולות מה?, זה לא פר, לא הסתכלת עלי.את אחראית ערוך לרותי סיור בבית ספרנו המשיכה המורה לפתע הקולות והרעשים קיבלו כיוון אחר חה חה מגיע לך, זה מספיק צעקה המורה וחזרה ללמד תורה.
בהפסקה ניגשה אילי רותם נוו את באה? זה בסדר אמרתי אם את לא רוצה לא צריך אני ילך לבד. דבר ראשון את תלכי לאיבוד זה בית ספר גדול ודבר שני המורה ביקשה ממני ואני צריכה לעמוד בזה אז בואי כבר.
קמתי ממקומי והתחלתי ללכת אחריה, היא לקחה אותי דבר ראשון לחדר מורים אחר כך לחדר אומנות למעבדה ולחדר האוכל כול הסיור היא לא אמרה כלום חוץ מ: זה חדר מורים וזה חדר אומנות וכו.
כשראיתי שאנחנו מתקרבות לכיתה החלטתי לשבור את השתיקה, את רוצה להיות חברה שלי שאלתי, רותם שתקה לרגע ואז ענתה לא יודעת אני צריכה להתייעץ עם נועה. נועה עד כדי כך חשובה שאת צריכה לשאול אותה גם לגביי החיים הפרטיים שלך שאלתי בתוקפנות,אל תערבי בעניינים שלא שלך וזה ממש לא עניינךהיא החזירה לי בתוקפנות ונכנסה לכיתה.
נכנסתי אחריה והלכתי למקומי כל הבנות ישבו סביב נועה ודיברו, ואף אחת לא שמה לב אילי.
שאר השיעורים עברו לי לאט עד שהגענו לשעה השישית שזו ארוחת הצהריים. בחדר האוכל ראיתי שכול בנות כיתתי ישבות ביחד באותו שולחן והתיישבתי איתם. אכלתי היה אוכל ממש טעים וכשקמתי לפנות בדיוק גם נועה קמה. בדיוק לשניה הוסחה דעתי ובטעות התנגשתי בנועה עם המגש שלי, כול כוס המיים שלי נשפכה עליה ,ובתוך שניות אחדות היו לפחות 10 בנות שהציעו לה מפיות. סליחה קראתי זה היה בטעות בכלל בלי כוונה איכס תתרחקי ממני היא צעקה בתוקפניות תעיפו אותה תראו מה היא עשתה לי היא המשיכה לצעוק. לאחר כמה שניות של דרמה היא החלה ללכת לכיוון המדבח כדי לפנות ואחריה חמש בנות לפתע אחת הבנות הסתובבה וחזרה לכיווני, הבחנתי שזאת רותם היא באה ואמרה לי :עכשיו אני יודעת שאני לא רוצה. באותו רגע הבנתי שזו תהיה שנה קשה הלכתי לפנות והלכתי לכיתה.
המורה נכנסה והתחיל שיעור חשבון, לפי כל המבטים שננעצו בי הבנתי שהכיתה לא בדיוק מחבבת אותי. בהתחלה התעלמתי אבל זה לאט לאט הפך להיות רציני יותר. לדוגמה בדרך חזור מבית הספר חזרתי לבד לביתי למרות שאחת הבנות ששמה מיכל גרה בית לידי. ובבוקר שלאחר מכן הגעתי לבית הספר, וראיתי על הלוקר שלי בגרפיטי את המילה לוזרית, וכול בית הספר עומד מסביב ללוקר וצוחק.
החלטתי לא לשתף את אימי, לא רציתי שהיא תדאג יותר מידי. כשהייתי חוזרת הביתה הייתי מזייפת חיוך, מספרת חוויות, והולכת לחדר בתירוץ שיש לי שיעורי בית, למרות שאף מורה בבית הספר שלי לא נותנת שיעורי בית.
הגיע יום חמישי כבר חמישה ימים שאני סובלת בבית הספר הזה. הגעתי לבית הספר בבוקר נכנסתי לכיתה והלכתי ישר למקומי. כבר ידעתי שאף אחת לא תתיחס אלי. כשעברתי ליד מקומה של נועה, שכמו תמיד הה מפוצץ בבנות שדיברו איתה שמעתי אותן מדברות על אחיה הקטן של נועה, אח שלה בכיתה ג' והיא סיפרה לכולם שיש ילד בכיתה שלו שחושב שהוא מלך הכיתה, וכל הכיתה מקשיבה לו, והוא החליט לעשות חרם על אח שלה. איזה מסכן אמרה אחת הבנות, ממש ענתה לה נועה, אני מרחמת עליו. כול כך רציתי לבוא ולצעוק עליה: זה בדיוק מה שאת עושה עכשיו, לי. אבל החלטתי שעדיף שאני לא יצור עוד מהומה, התיישבתי במקומי וחיכיתי לצלצול.
בסוף היום בדרך הביתה כולם הלכו לביתם ונשארנו אני ומיכל, היא הסתכלה עלי במבט מזלזל כאילו אני הציפורן שלה שנשברה והתרחקה מעט. למה אתן שונאות אותי שאלתי, מה עשיתי לכן. אני לא יודעת היא ענתה אחרי כמה שניות של שתיקה אבל נועה אמרה שאת כל הזמן מציקה לה, שהחבאת לה את הקלמר, ששפחת עליה אוכל בחדר אוכל, וששמת לה מלא ג'וקים בלוקר. היא אומרת שאת ילדה מעצבנת ושעושים עלייך חרם, ואסור לדבר איתך או להתקרב איליך. אופס הפרתי את החרם היא אמרה, אל תגלי לאף אחד שדיברתי איתך. בסדר אמרתי אבל סתם שתדעי ששום דבר מזה לא נכון, טוב אולי רק זה ששפכתי עליה אוכל בחדר אוכל אבל זה היה בטעות לא שמתי לב ונתקעתי בה. אני יכולה לגלות לך משהו היא שאלה, ברור עניתי, היא השפילה ראש והתחילה לדבר: לפי דעתי נועה סתם מגזימה, מההתחלה ידעתי שלא באמת עשית את כול הדברים האלה. טוב אולי רק את הקטע עם האוכל בחדר אוכל, אבל אני מאמינה לך שזה היה בטעות אני בטוחה בזה ,את ילדה חדשה ולא נראה לי שהיית רוצה לעשות רושם כזה רע על ההתחלה. את באמת חושבת ככה שאלתי בתדהמה באמת היא ענתה לי ואני ממש לא חושבת שמגיע לך יחס כזה. תודה עניתי, נפנפתי לה לשלום והלכתי לביתי. לפני שנכנסתי עמדתי בפתח ראיתי אותה נכנסת עם חיוך לביתה, וחיוך התפשט על פני והפעם חיוך אמיתי. נכנסתי לביתי עם חיוך מאוזן לאוזן שלום אמרה אמא מה קרה שאת עם כזה חיוך, היא שאלה. לא רציתי שהיא תחשוד שקרה משהו אני תמיד חוזרת עם חיוך אמרתי, אבל את תמיד חוזרת עם חיוך מזויף היא ענתה, והפעם זה חיוך אמיתי. מה שאלתי בתדהמה גדולה. את חושבת שאני לא מזהה את החיוך שלך היא ענתה עם חיוך מרוח על פניה, אני יצרתי אותך אני מכירה את כל סוגי החיוכים שלך. רצתי אליה וחיבקתי אותה חזק. למה לא אמרת כלום שאלתי, רציתי שאת תבואי ותספרי לי היא אמרה ברגע שתרגישי בנוח. את פשוט האמא הכי טובה בעולם אמרתי והתיישבתי לאכול. אחריי שאכלתי סיפרתי לאימי את כל הסיפור, והיא אמרה לי בתמורה רק 5 מילים: אני בטוחה שהכול יהיה בסדר.
באותו ערב לא הצלחתי להירדם, לא מצאתי את הכרית שחברותי הישנות הכינו לי. תמיד הייתי נרדמת איתה כדי להיזכר בחברות הטובות שאף פעם לא חשבו אפילו לעשות עלי חרם או משהו כזה.
למחרת הלכת לבית הספר ושוב פעם הלכתי למקומי ולא התרגשתי מזה שאף אחת לא מתייחסת אילי. בשיעור האחרון היה לנו שיעור חברה, לרוב אנחנו עושות משחקות בחוץ אבל הפעם המורה החליטה לעשות לנו משהו אחר. כולם לשבת במקום היא קראה אני רוצה להתחיל ללמד. מה כול הבנות אמרו יחד אבל זה שיעור חברה זה לא פר. נכון ענתה המורה ועדיין אני רוצה ללמד אתכן משהו חשוב. אוף קראו כולם וישבו במקום. המורה רשמה על הלוח מילה בעלת 3 אותיות והתחילה לדבר. אני בטוחה שכולכן מכירות את המילה הזאת, אולי היא בעלת רק 3 אותיות אבל יש לה המון משמעות, בעיקר אם המשמעות שלה מתקיימת. המילה שנכתבה על הלוח היתה המילה "חרם". אולי יש לכם מקרים מפעם שיכולים להמחיש לנו עד כמה המשמעות של המילה הזאת נוראית. לי יש אמרה נועה והרימה את ידה למעלה, כן אמרה המורה, אח שלי עובר חרם ממש עכשיו וזה ממש עצוב היא אמרה. אוי השמיעה כל הכיתה במקהלה. זה ממש עצוב לשמוע אמרה המורה עוד מישהי?, אני, הצביעה מיכל. כן מיכל אמרה המורה. אני רוצה להגיד משהו בנושא שכל הכיתה צריכה לשמוע טוב טוב, כן אמרה המורה אני מחכה, מיכל נעמדה והתחילה לדבר: כולכן כבר מכירות את רותי הילדה החדשה בכיתתנו, היא רק שבוע פה וזה היחס שהיא מקבלת, ואתן יודעות בדיוק על איזה יחס אני מדברת. מיכל הסתכלה על נועה במבט חודר והמשיכה: ונועה כל מה שסיפרת עליה לא נכון, היא רק שפכה עלייך את האוכל וזה היה בטעות, היא אחריי זה ניסתה לעזור לך ואת לא נתנת לה. רותי ילדה ממש חמודה ונועה אני רק רוצה להגיד לך, שאותו ילד שעושה על אח שלך חרם זה בדיוק את, את חושבת שאת מלכת הכיתה וכולכן מקשיבות לה, גם אני הקשבתי לה עד לא מזמן אבל עכשיו הבנתי שזו לא חברות אמת, אני מפסיקה את החרם על רותי היא קראה בקול. דממה השתררה בכיתה עד שקול מוכר אחד קרא: גם אני הקול הזה היה של רותם, ואני כן רוצה להיות חברה שלך היא נעמדה ואמרה. גם אני מפסיקה וגם אני ועוד הרבה בנות נעמדו וקראו גם הם אני גם מפסיקה. לאחר כמה רגעים מרגשים כל הכיתה נעמדה ורק נועה ישבה והשפילה מבט כולם התקבצו סביבי, נו נועה קראה המורה ונועה פשוט לא זזה. טוב עכשיו שאני מבינה שהעניין הזה פטור אמרה המורה אפשר להמשיך בשיעור, ואני מאוד מקווה שמקרה כזה לא יקרה שוב, אנחנו מבטיחות שלא אמרו כולם יחד וחזרו למקומם.
באותו היום כל הבנות ליוו אותי עד הבית. סיפרתי לאימי הכול והיא ממש שמחה בשבילי. למחרת מיכל קראה לי והלכנו יחד לבית הספר, אמרתי לה תודה לפחות 20 פעם עד שהגענו לבית הספר, בלעדיה עדיין הייתי מגיעה לבד לבית ספר. כשנכנסתנו לכיתה כולם קראו לשלומי ולשלום מיכל התיישבתי במקומי וכולם באו והחלו לדבר איתי. לפתע נכנסה נועה לכיתה, כולם התעלמו ממנה הסתכלתי עליה, ולאחר כמה שניות הושטתי יד לתיקי והוצאתי משם את חטיף השוקולד שקניתי במכולת לפני שנכנסתי לכיתה. הלכתי איליה והתיישבתי לידה קחי אמרתי והגשתי לה את חטיף השוקולד, היא הרימה את מבטה והסתכלה עלי במבט מוזר. התעלמתי מהמבט והמשכתי: אני לא יודעת אם את עדיין שונאת אותי אבל אני יודעת שאני סולחת לך. חיוך נמרח על פניה היא הגישה לי את השוקולד בחזרה ,אם מישהי צריכה להביא לשניה שוקולד פה זו אני היא אמרה והחלה לצחוק. צחקנו ביחד עד שהיא עצרה ואמרה לי מילה אחת שהיא כול מה שרציתי לשמוע והמילה הזאת היתה "סליחה".
