קליע למזכרת/ אילה בנין, הודיה גליק ונועה דוד

נוסעים בתוך המכונית,

יורים עלינו מחבלים,

לא נשכח אף פעם.

אין לאן לרוץ,

אני שומעת תפיצוץ,

ואני מתמלאת בדם.

ניצלתי במזל,

ורוב הגוף שלי ניצל,

אבל הראש שלי עוד שם.

כבר כמה זמן אנלא נרדמת,

בקושי נושמת,

וידי מדממת.

בא לה לשחרר מזה ולהרגיש אחרת,

כשביד שלה עדין יש קליע למזכרת.