קיימים יותר רסיסים של רקטות,
מרסיסי מידע שהצלחתי ללקט.
כל החיילים מוזנקים לעמדות,
בגבורה מצליחים רגליהם לכתת.
מרחבים מוגנים, דלתות נעולות.
המציאות עגומה מכדי להתעמת.
כל בום עוד יירוט של טיל בשדרות.
המוח מסרב להאמין לאמת.
העם סופג עוד ועוד אבידות,
את הכאב התחלנו מתקשים לשאת.
האם זה פשע לרצות לחיות,
לחיות במציאות בלי צורך ליירט?
תפריט
