אני, אני המחולקת למלא אני קטנים.
אבל מתי אוכל להיות האני הנכון ששולט על הכול?
לא האני הפנימי, לא האני החיצוני ולא כל שאר האני האחרים.
לא פחות ולא יותר, רק אני.
כשאני אסיים לעזור לאנשים אחרים בבעיות שלהם
ובחיים לא ישאיר לי זמן לעזור לבעיות שלי בין עצמי לבניהם?
כשאני אסיים לקרוא סיפורים של אנשים אחרים
ורק הסיפור שלי שמנסה לחבר בין כל המילים?
כשאני אסיים לכתוב רשימת חלומות שכל אדם יכול להגשים
ורק אני שחסומה על ידי הסיוטים?
לא, לא ולא.
זה יקרה כשאני אמצא זמן לעזור רק לעצמי.
זה יקרה כשאני אסיים לקרוא את הסיפור שלי.
זה יקרה כשאני אגשים את כל החלומות מרשמתי.
מילת השאלה הנותרה היא רק מתי.
מתי אוכל לנצל את כל דרכי כדי להגיע למטרותיי?
מתי יהיה הרגע הנכון לפועל לניצחון?
מתי אני אהיה רק אני?
והינה חזרו כל סימני השאלה,
גם אם זה נראה שיש להם תשובה.
כשהלב עדיין מנסה לחבר הכול יחד,
וכשהראש עדיין מנסה להסתכל על הכול ללא פחד.
גם כשכל הדרכים נראות כמו נצח,
אני עוצרת ומזכירה לעצמי שהדרך למטרה לא חייבת להימשך נצח.
כי אני אוכל למצוא את הדרך שלי בין כל סימני השאלה.
רק אני יכולה לבחור לעזור לי,
רק אני יכולה לקרוא את הסיפור שלי,
ורק אני יכולה להגשים את חלומותיי.
וכשאני נושמת בלי מסכות,
אני נהפכת להיות רק אני.
האני האמיתית שסוף סוף הצליחה
למצוא את עצמה בין כל שאר האני האחרים.
