יש איזה גברת אחת שגרה איתי בבניין. אף אחד לא יודע את שמה או מאיפה היא באה. רק את זה אנחנו יודעים היא גרה ברחוב הרצל 9 קומה 3 דירה 7.
הגברת מקומה 3 לא יוצאת הרבה, היא כל הזמן בבית. שהיא כן יוצאת זה נראה שהיא בכתה עיינה אדומות והיא רועדת מעט. היא יוצאת רק לסופר או לפחות ככה אנחנו חושבים כי היא יוצאת עם רשימה קטנה תמיד אותה רשימה בדף צהבהב שרשום עליו בדיו כחול.
הגברת מקומה לא מדברת כמעט עם אף אחד. אז אף אחד גם לא יודע עליה שום דבר. אולי מישהו גר איתה ואולי לא. אף אחד לא יודע מה קורה בדירה 7 בקומה 3 ברחוב הרצל 9.אף אחד לא היה בדירתה. זאת אומרת כמעט אף אחד וגם לא ממש היה זה היה רק על מפתן הדלת. נו טוב גם אם לא על מפתן הדלת זה היה רק סיבוב קצר וגם בקושי הסתכלתי.
זה היה יום שיש אחד ואמא הייתה צריכה כוס סוכר. אז היא ביקשה ממני ללכת ולבקש מהשכנים שלידנו אז הלכתי וביקשתי כי אמא ביקשה ואני ילדה טובה. אבל השכנים לא היו בבית כנראה יצאו לחופשה, אמא ממש הייתה צריכה אז עליתי לקומה שלוש ודפקתי בדלת של דירה 7 בדלת של הגברת. היא פתחה לי את הדלת טיפה מייבבת ושאלה אותי בנעימות: "אם אני צריכה משהו?" קצת התביישתי אבל ביקשתי בנימוס כוס סוכר. הגברת אמרה: "כמובן" והלכה לתוך המטבח. אני נשארתי על מפתן הדלת. אבל נורא הסתקרנתי אז נכנסתי. והסתכלתי מהר ממש. ומה ראיתי? ראיתי שאין לגברת הרבה רהיטים, ושכל הקירות לבנים וריקים בלי ציורים אותמונות. חוץ מקיר אחד. על הקיר אחד הזה הייתה תמונה ממוסגרת לא קטנה ולא גדולה. של נער אולי בחור, הבחור חייך ונראה די נחמד לבוש מדי צבא. חזרתי מהר למפתן הדלת כי ידעתי שהגברת מקומה 3 עוד מעט חוזרת.
בזמן שעמדתי הסתכלתי על הדלת ודבוקה במגנט הייתה רשימת הקניות של הגברת עוד פעם הסתקרנתי נורא אז הסתכלתי וראיתי שזאת בכלל לא רשימת קניות אלא יותר רשימת משאלות וגם שם הייתה רק משאלה אחת "שאביחי יחזור אליי" לא הבנתי מי זה אביחי? לאיפה הוא הלך? ולמה הוא לא חוזר? הגברת מקומה 3 חזרה והביאה לי כוס סוכר. רציתי לשאול אותה מי זה אביחי? איפה הוא עכשיו? ולמה הוא לא חוזר? אבל התביישתי אז רק אמרתי תודה והלכתי משם. מבלי לדעת מי זה אביחי ואיפה הוא עכשיו.
אז זהו זוהי הגברת מקומה 3
היא גרה לבד או לפחות ככה חושבים.
היא הולכת רק לסופר או לפחות ככה חושבים.
היא די נחמדה או לפחות ככה חושבים.
ויש איזה מישהו שקוראים לו אביחי והיא איבדה את זה אנחנו יודעים.
תגובה אחת
התרגשתי מהסיפור, מהכתיבה, מהרעיון.
בסיפור מובע מתח בין הנגלה לנסתר. בין מה שרואים למה שחושבים למה שיודעים.
בהתחלה יש הרבה שאלות ותהיות לגבי הגברת מקומה 3. על סמך מה שרואים, משהו מסתורי בה. התנהלותה מוזרה.
בסוף הסיפור עדיין יש אי בהירות לגבי התנהלותה אבל ברור ממה זה נובע.
בסוף הסיפור יודעים שהבן אביחי שאבד לה הוא התשובה לכל השאלות והתהיות.
הסיפור קוהרנטי, יש בו התפתחות המובילה לתובנה שהאדם הוא חידה, ומה שרואים וחושבים זה לא האדם, עד שיודעים. והידיעה מסבירה התנהגות הנראית לנו משונה.
יישר כוח! שני.