אחד בספטמבר
התחלה חדשה
אבל ירושלים בשבר
ירושלים בהכחשה
השמיים הכינו תפאורה משכנעת
הם כחולים, שלווים, והבריזה משגעת
העננים לבנים, השמש מאירה
כביכול הכל בסדר, חוזרים לשגרה
והלב שלי נחמץ באותם הרגעים
איך הכל רגיל, כשתמו חיים?
אבל אולי אז, בלילה
בשעה שכולם עוד ישנים
ישבת שם למעלה
עם השמש והעננים
הבטת בעיניהם הגבוהות
עיניים שרק גיבורים
מסוגלים לראות
והפצרת בהם, בקולך החופשי
שביום מותך, לא יקרינו עצב
שיבראו היום יום שמשי
ביקשת מהם שישמרו על הבית
על העיר שאתה כל כך אוהב
שיאריכו עוד קצת את הקיץ
שיתנו לפּוֹעֵל שוב פעם לככב
ביקשת רשות
לעמוד מול לוח הבקרה
של שמי השגרה
הבטת בעיניים נוגות
בעיר שהמתינה לך זמן רב
שלא איבדה תקווה,
ששמרה לך מושב
ואז לקחת את המכחול
שמונח שם ברחבה
עם כל גיבורי המחול,
הפנת מבט אל העיר
שבזכותך חוברה שוב יחדיו
וצבעת את הבוקר בצבעים שלך
בגוונים חדשים של זהב.
לזכרו של הירש
