בבוקר שבת השמש זרחה.
אך רעם נורא את הארץ קרע.
בתים שמחים עלו בעשן.
בלב נשאר געגוע ישן.
ובין ההריסות בתוך החשיכה.
עמדו חיילים, בלי כל פחד או חשש.
בגופם הגנו בחומה של ברזל.
למען העם ,המולדת והאל.
גם כשהחושך מכסה את דרכינו
הנר הבוער לא יכבה בתוכינו.
כי עם שנולד מתוך האפילה
ישאר לנצח מלא תקווה.
לא נשכח את הדם שנשפך.
נזכור את השמות, נבנה פה מחדש.
נדרנו לזכור ולהילחם.
לעולם לא לוותר.
למען החיים,
למען האחר.
נקום מן האפר נצעד אל הדרור
נזכור את כולם, נפיץ את האור
רוח הגבורה תנשב בעוז
ואנו בתקווה נאחוז.
