שמיטה

זה עטף את הגזע במשך שנים אבל לא ראו מבחוץ שהגיע לשורשים, והלב של העץ צועק מנוחה אך הם המשיכו להצמיח את הפולש בלי שום הפסקה. שנה ועוד שתיים ועוד שלוש ועוד אחת וכשכמעט כבר אבד פתאום הכל שקט. העלאת של האויב לפתע פסקה ולב העץ העלה תפילה חלושה פתאום הרגיש לב העץ את אמא אדמה חובקת אותו באהבה. אז ידע. מלחמתו מול האוייב הנצחי שבתה לה, פסקה. סוף סוף יש לו שנת מנוחה.

עד כמה אהבת את היצירה?

8 Responses

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן