תִּקְוָה בַּכּוֹכָבִים / טליה כהן

וְהַשֶּׁמֶשׁ הִיא שׁוֹקַעַת

בֵּין גִּבְעוֹת הַדָּם

שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ כְּדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר כָּאן

הָאֲדָמָה הִיא רוֹעֶדֶת וְלֹא מַפְסִיקָה

לֹא מוֹצֵאת נְקֻודַּת אוֹר לְנֶחָמָה

וְהַיָּרֵחַ עוֹלֶה וּמֵאִיר הוּא בַּלַּיְלָה

בַּחוֹשֶׁךְ הָאֵינסוֹפִי הוּא מֵאִיר לָאֲדָמָה.

תִּרְאִי אֶת הַכּוֹכָבִים,

אֵיךְ שֶׁהֵם עוֹמְדִים חֲזָקִים

עוֹמְדִים הֵם בְּיַחַד, בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַנְּעוּרִים

מְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים,

לְזִכְרָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים

שֶׁנָּפְלוּ עִם הַזְּמַן

וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח הֵם יַחְזְרוּ, הֵם כֻּלָּם.