יא-יב

אָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם כִּבְיָכוֹל חוֹפְשִׁי עוֹשֶׂה אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ אֵין מֵעָלָיו שׁוֹלֵט עוֹשֶׂה אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו אַךְ בִּפְנִים מַרְגִּישׁ הוּא כָּבוּל כִּבְיָכוֹל חוֹפְשִׁי

הִיסְטוֹרְיָה אָמָּנוּת הַהַטְעָיָה שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים שֶׁל אֱמוּנָה בִּנְקֻדַּת מַבָּט הַתְּלוּיָה בָּאָדָם וּבִסְבִיבָתוֹ הַנְּתוּנָה מִי קָבַע מָה הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ ? הַשְׁפָּעָה הָאֱמוּנָה בַּדֶּרֶךְ 'הַנְּכוֹנָה'

לכל אדם ניגון משלו, אחד שקט השני נסער. יש המנגן מה שבוטח בו, ויש שהצליל שלו שבור ומר. לפעמים הוא זימזום חרישי, לפעמים קריאה שמבקשת

חִכִּיתִי. חִכִּיתִי לְיוֹמוּלֶדֶת. לְיוֹם הַלֵּדָה. יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ. לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ. יָצָאתִי הַחוּצָה וְצָפִיתִי וְאָז רָאִיתִי אֲנָשִׁים מִתְחַדְּשִׁים. כָּל הַזְּמַן מִתְחַדְּשִׁים.

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים בָּעוֹלָם וּמְקַטְלְגִים. הִיא מֻזְנַחַת וְהִיא עִם אַף גָּבוֹהַּ הִיא חַסְרַת מוּדָעוּת וְהִיא לֹא מוֹצִיאָה אֶת הָרֹאשׁ מֵהַסְּפָרִים. וְהַדְּמוּיוֹת מִתְחַבְּרוֹת לָנוּ בָּרֹאשׁ כָּל אַחַת

בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר מַאֲבָק תְּמִידִי אֲפֵלָה וְאוֹרָה- הַבְּחִירָה בְּיָדִי אַךְ הָעֲלָטָה מַתְחִילָה לְטַפְטֵף הַשָּׁחֹר נִהְיֶה שׁוֹטֵף מְנַסֶּה לְהֵאָחֵז בְּשֶׁטֶף אוֹר כּוֹזֵב יָדַי מַחְלִיקוֹת מֵהָאוֹר מִתְרַחֲקוֹת

יְרוּשָׁלַיִם. הָרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם, רַעַשׁ, בָּלָגָן וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בֵּין כֻּלָּם מִתְבַּשֶּׂמֶת מֵהָרֵיחוֹת, מֵהַצְּעָקוֹת, הַדְּחִיפוֹת. עִיר עַתִּיקָה הִיא יְרוּשָׁלַיִם וּפְשׁוּטָה. כָּל בַּיִת סִפּוּר. כָּל אֶבֶן עִם