תמו ימי הנעורים

תַּמּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים, 
כְּמוֹ עֲלֵי שַּׁלֶּכֶת בַּסְּתָיו,
יָמִים שְׁקֵטִים, בְּטוּחִים, נֶעֱלָזִים,
אֵינִי מֵרִיחַ אֲדָמָה רוֹוָה מִגֶּשֶׁם בַּר חֲלוֹף,
הִפְסַקְתִּי לִרְגֹּשׁ כְּאוֹתוֹ פַּרְפַּר, עָף מִצּוּף לְצוּף.           
פְּעָמִים_
מוֹצֵא עַצְמִי קוֹרֵא עִתּוֹן בְּכֹחַ, לְהִצְטָרֵף לַמְּבֻגָּרִים.
חָשַׁבְתִּי לְבוֹגֵר אֲדַמֶּה? אֶתְעַנְיֵן בְּכַלְכָּלָה וּפוֹלִיטִיקָה,
לְעוֹלָם_
אֲטַפֵּחַ זָקָן עַד בְּלִי דַּי, וַאֲגַלְּחוֹ שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב.
עַד אַגִּיעַ לְיָמִים שְׁקֵטִים, בְּטוּחִים, עֲלֹז,
בַּעַל שֵׂעָר לָבָן דָּלִיל שֶׁיְּסַמֵּל עֲבָרִי,
בַּגְרוּתִי לְחַיֵּי עוֹלָמִים, נֶצַח.
תַּמּוּ יְמֵי
הַחַיִּים.