זו אמונה עיוורת
אלו מילים קלילות ששטות בתוך ספינה עם עוגן
תפילה כזאת עדינה, מתוך עומק הלב ורעש הסערה.
מתוך הכאב,
ומתוך העצב.
זה לא סגנון תקוע
ולא דפוס בנייה
זה ייחודיות שלך.
מילים שלא אמרת אפילו לעצמך.
אתה מתבונן בשמיים,
אל תוך אור הבריאה
ומכיר במי שברא אותך.
במי שמחזיק את התקרה,
במי שמרים אותך אם מעדת לרצפה
מי שמדליק את האור כשאתה מגיע לקצה המנהרה.
זה חיבוק אוהב בלי ידיים.
זו מילה מנחמת מבלי לשמוע דיבורים.
זה קול מרגיע שלא נשמעים בו צלילים.
מרגיש כמו טביעה לתוך רוחניות עמוקה,
זו הרגשה טובה.
וזה חיוך שמנצנץ במראה.
לרצות להיות קרוב כול כך מבלי לדעת,
מבלי לשמוע או לגעת.
זוהי אהבה שאינה תלויה
על חוט, או מונחת בשידה,
זוהי אהבה כנה.
