תקופה / אפרת קרח

חָלַף הַזְּמַן וְאִתּוֹ הַתְּקוּפָה

חָשַׁבְתִּי שֶׁהָרַע מֵאֲחוֹרַי וּמֵעַתָּה תְּהֵא הַדֶּרֶךְ יָפָה

זוֹ הָיְתָה טָעוּת לַחְשֹׁב שֶׁהַכֹּל נִגְמָר וְלִסְגֹּר אֶת הַמַּחְבֶּרֶת

כִּי טֶרֶם חָלַף חֹדֶשׁ אֲנִי מוֹצֵאת עַצְמִי שׁוּב אֶת אוֹתוֹ הַפֶּרֶק עוֹבֶרֶת

הַמַּחְבֶּרֶת שֶׁלִּי עוֹזֶרֶת

אַךְ הַפַּעַם בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה הִשְׁתַּנֵּיתִי הַרְבֵּה

לֹא אֶתֵּן לְעַצְמִי שׁוּב לִפֹּל אֲנִי שׁוֹמַעַת מֵאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי צְעִירָה וְהַדֶּרֶךְ עוֹד אֲרֻכָּה

אַתָּה עוֹבֵד עַל עַצְמְךָ כְּדֵי לֹא לְאַבֵּד אֶת מָה שֶׁמִּסְּבִיבְךָ

אַתָּה עוֹבֵד עַל עַצְמְךָ כְּדֵי לִחְיוֹת אֶת חַיֶּיךָ

בֶּאֱמֶת