הָיִיתִי לֹא הָיִיתִי
בֵּין עֵינֶיך נִנְעֲצוֹת בִּי כְּקוֹץ הָדוֹרְבַּן,
נִתְלָשׁוֹת כִּשְׂעָרָהּ לְבָנָה
פִּיךָ אֵינוֹ מֵשִׂיחַ,
אוֹזְנַי חָדְלוּ מִמֶּנּוּ,
מַאֲזִינוֹת אַךְ לְעֵינֶיךָ
הֵן מְסַפְּרוֹת הַכֹּל
צַלָּקוֹת שֶׁאֵינָם, פְּצָעִים בְּעוֹדָם,
הֵן פּוֹגְעוֹת, מְגֵנוֹת, מֵרָצוֹת,
כְּמַבִּיטוֹת בְּחוֹמַת אֵשׁ,
יָפָה, שׂוֹרֶפֶת, מְהַפְּנֶטֶת לְשִׁכְרוֹן.
לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, הֵן בּוֹחֲנוֹת
בַּפִּיחַ מֵּצֵר עַל לֵּב,
שטִנֵּף הֶעָתִיד לְעֵת עַתָּה,
שׁינּק רְצוֹנִי לִגְמֹעַ
מֵאַהֲבָה.
הֲתֶחֱזֶינָה עֵינֶיךָ בְּשׁוּבִי
שׁוּב?
