מדינת ישראל שלי

מדינת ישראל שלי
קשה לי כל כך,
אבל אני חייבת להמשיך.
הרי הם המשיכו.
הם נלחמו וכאבו מספיק.
עכשיו הגיע תורי,
תורי להגן על המדינה ועל המולדת.
עכשיו הגיע תורי,
תורי למות מייחלת.
כי זו המדינה שלי,
ומי יגן עליה אם לא אני?
כחול ולבן, כחול ולבן,
ואני פה,
לא מרימה את ידיי.
זו המדינה שלי,
ואני לא אשאיר אותה חסרת הגנה.
זו המדינה שלי,
ואני כל כך אוהבת אותה.
כחול ולבן, כחול ולבן,
אלו הצבעים.
כחול ולבן, כחול ולבן,
בלבי אותך אזכור תמיד.
את המדינה שהיוותה עבורי בית,
ומקום בטוח-
למרות שלא בטוח פה כלל.
איך אתה יכול להיות בטוח,
שמכל צד אפשרי אותל רוצים להפציץ?
איך אתה יכול להיות בטוח,
שכולם את עמך רוצים להשמיד?
אבל את היית בית חם,
את אפשרת חיים טובים-
גם אם היו קצרים ולא מספיקים.
את נתת לי את הכוח להילחם,
ואת הנועזות לחלום.
את המחשבה שיכול להיות
שאני יכולה לשנות את הכל.
שיכול להיות שהעולם יהיה מקום טוב יותר-
והכל בזכותי.
שיש לי כוח לשנות ולהשפיע,
שאני זו אני.
את לימדת אותי שלמרות הכל,
אסור לי לוותר על התקווה.
שלמרות הכל,
אני יכולה למות בגאווה.
בראש מורם,
בעיניים שמחות,
אני הולכת אל עבר גן העדן,
ולא מפסיקה לתהות:
כחול ולבן, כחול ולבן,
מדינה יפה שלי,
למרות שהלכתי,
יש מי שעלייך יגן.
למרות שאינני כאן,
מלמעלה אני עלייך שומרת.
אני אוהבת אותך,
בכל מאודי.
אני אוהבת אותך,
גם אם זה לא הספיק עבורי,
גם אם זה מנע ממני להמשיך לחיות.
אני אוהבת אותך,
ולא אכפת לי למות תוך כדי הגנה עלייך.
אני אוהבת אותך,
ואת הכל עבורי.
כחול ולבן, כחול ולבן.
את זוכרת אותי?
זו אני.