בס"ד
קִינַת הָאֵם / נוֹעָהּ לָבִיא
עֵינֶיךָ הַתְּכֻלּוֹת הָיוּ כַּמְּרוֹמִים בִּימֵי קַיִץ.
תַּלְתַּלֶּיךָ הָיוּ זְהוּבִים כְּכַנְפֵי הַמַּלְאָכִים.
קוֹלְךָ הָיָה כְּשִׁיר עֶרֶשׂ לְאַחַר הַגְּשָׁמִים.
חִיּוּכְךָ מֵאִיר הַפְּנִים נִצְרָב בְּנַפְשִׁי,
בְּעוֹדְךָ עוֹזֵב אֶת עוֹלָמִי.
מַדֵּי הַזַּיִת הַנָּאִים,
לְמַרְאָם נִפְעַמְתָּ,
שְׁמוֹ קֵץ לִנְעוּרֶיךָ הַקְּצָרִים.
בְּעוֹדְךָ צוֹעֵד אֶל גֹּב הָאֲרָיוֹת,
בַּת קוֹל הִתְהַלְּכָה עַל קִבְרִי.
מָגֵן הַזְּכוּכִית,
אֲשֶׁר אוֹתוֹ לִטַּשְׁתִּי,
כָּשַׁל,
וְעָלֶה הַכּוֹתֶרֶת הָאַחֲרוֹן שֶׁל פִּרְחֲךָ
נָפַל.
קוֹל צְחוֹקְךָ נִלְקַח מִזִּכְרוֹנִי לְלֹא רַחֲמִים.
עֵינֶיךָ הַכְּחֻלּוֹת הָפְכוּ לְלֵיל חֹרֶף, קוֹר חוֹדֵר,
וּלְפֶתַע חַסְרוֹת חַיִּים.
אֶת בֹּהַק תַּלְתַּלֶּיךָ הַזְּהוּבִים הִנְנִי רוֹאָה כָּעֵת רַק בַּחֲלוֹמוֹתַי,
מֵהֶם אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת – סְפוּגַת דְּמָעוֹת וְעִם לֵב מָלֵא יִסּוּרִים.
הָיִיתִי פֶּרֶק בְּסִפּוּרְךָ,
אַךְ אַתָּה, אָהוּב,
הָיִיתָ הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל סִפּוּרִי.
אֶת הַקִּינָה שֶׁבְּלִבִּי כָּעֵת רַק אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ,
אַךְ מְקַוָּה אֲנִי,
שֶׁגַּם אַתָּה, בְּנִי,
מוֹסִיף לִשְׁמֹעַ מִמַּעַל, גַּם אִם רַק בְּדִמְיוֹנִי.
