שבת ארוכה

שבת ארוכה / יובל דנינו

שבת.
כמה אני מחכה לה
לשבת.

כל הימים חולפים ביעף,
אך בשבת כל העולם שקט
ואינו זז.

אך השמיטה?
מה לי ולה?
למה שארצה להתחבר
לשנת שמיטה?

הרי אבי אינו חקלאי
וגם סבי אינו חקלאי.
האם זה חג לחקלאים?
או לכולם?

רבות חיפשתי תנו סיבה
לשמוח בשמיטה.
לצפות ולחכות לה.
הלוואי
תתנו לי טעם
לחכות לה
לשמיטה.

ואף על פי כן מצאתי.
כשאני חושב על השבת,
אני מוצא חיבור
גם לשמיטה.

הלא החיבור ברור
והניתוק אסור.
הלא כל בעל עיניים
רואה את החיבור שבין השניים.

שבת באה פעם בשבע ימים
ושמיטה באה כל שבע שנים.

שניהם זמנים יותר קדושים.

השבת אסורה בעבודה
וגם השמיטה.
האיסור לחרוש ולזרוע
נאמר על השמיטה
אך גם על סוף השבוע

שניהם הם זמן חופשי,
להרגע,
להיות עם המשפחה,
ללימוד תורה,
לתפילה.

שניהם מצוות מן התורה
שניהם בעלות משמעות גדולה.
השבת והשמיטה.

אני חושב על השבת
ומתמלא געגוע
אך השבת כה קצרה
כמעט תעתוע.
הייתי רוצה להשאר בה
הייתי רוצה שבת ארוכה ארוכה
משהו משמעותי וקבוע.
השמיטה היא אותה שבת ארוכה
משהו אחר עמוק ורגוע.