השרשרת
"מיכל!", שמעתי את המורה גוערת בי וממשיכה, "עוד פעם את חולמת בשיעור על הטיול השנתי?".
הייתי רוצה להגיד למורה שזה לא בדיוק מה שקרה. אבל לא עניתי לה. האמת שחשבתי על אמי שחולה קשה בסרטן.
לפני כשנה חלתה אימי במחלת הסרטן, הרופאים אמרו שהיא תהיה בסדר, אך מצבה הלך והחמיר מדי יום. זה גרם לי לחשוב על כל מיני דברים שקיבלתי ממנה ותמיד בשבילי היו נראים כמובן מאליו.
לפני חצי שנה קיבלתי מאמי שרשרת עתיקה מאוד שעברה כמה דורות במשפחה. במשפחתי היה נהוג ללבוש את השרשרת באירועים מיוחדים כגון בת מצווה. אומנם בשמחת בת המצווה לא לבשתי את השרשרת מפני שהייתה נראית לי מאוד מיושנת. ולכן שכחתי ממנה.
כשאמי נתנה לי את השרשרת לא העליתי בדעתי מה יקרה לאחר שאלבש אותה.
לאחר ביה"ס נותרתי לבדי בכיתה והרגשתי תחושה מוזרה. פתחתי את התיק כדי לחפש את חטיף הפסק-זמן שחשבתי ששמתי בתיק בבוקר אך לא מצאתי אותו. לפתע הרגשתי משהו קשה בתחתית התיק שלי. זאת הייתה השרשרת שלי אבל מי שם אותה בתיק? הרגשתי סחרחורת והתעלפתי.
הרגשתי שהגעתי לגן עדן. ראיתי פרחים פורחים, עצים צומחים וסלי פירות מפוזרים בכל מקום. "אל תדאגי הכל יהיה בסדר" שמעתי את המורה אומרת. לא הבנתי מאיפה הגיע הקול של המורה שלי כי לא ראיתי אף אחד. הנחתי למשפט הזה והמשכתי בדרכי.
הגעתי למקום שבו כל העתיד פרוס לעיני בצורת מסך. ולי הייתה את הבחירה האם להסתכל או לא. למרות שחששתי ממה שאראה, החלטתי בכל זאת להציץ בעתיד. כשהתקרבתי ראיתי רק מסך אחד בצבע שחור ועליו כתובה המילה "קורונה" באותיות גדולות בצבע סגול. לא עמדתי בסקרנות וקפצתי אל תוך המסך. ראיתי עולם מוזר ואחר משלי. לכל איש היה משהו מוזר שכיסה את האף והפה שהיה נראה כמו מפית. כל מפית הייתה בצבע אחר והייתה עליה דוגמה מיוחדת.
"מה זה?", שאלתי את עצמי ,"האם בעתיד כל יום יהיה פורים?".
על מסך אחר היה כתוב הסבר.
"הכל התחיל בסין", קראתי את הכתוביות שעל מסך.
לפתע הבנתי הכל. זאת המחלה שמתפשטת בסין. אבל למדינה זה כבר הגיע? מתי?
הרגשתי מטף מים מטפטף עלי וקמתי. ראיתי את המנהלת וצוות מד"א מעלי.
"מה קרה?" שאלתי את החובש.
"איבדת את ההכרה" ענה לי.
נחתי בצד ולאחר כמה דקות חזרתי הביתה.
עברו כמה חודשים. הקורונה הגיעה גם לארץ ונכנסתי לבידוד. במהלך הבידוד שמעתי שאמי שנמצאת בבית החולים בסכנת חיים כי נדבקה שם בקורונה.
עמדתי חסרת אונים. הסתכלתי אל השמיים בעניים מיואשות. "מה אני אמורה לעשות? בבקשה ה' שיגמר הקורונה ושאמי תצא מהסרטן ותחלים גם מהקורונה." המילים האלה יצאו ממני ללא שליטה.
אמי החלה להחלים מן הקורונה ומצבה הלך והשתפר מיום ליום.
אך היתה לי התמודדות קשה. אבי בכל יום הלך לבי"ח לבקר את אמי. ועלי היו מוטלות כל עבודות הבית והטיפול באחים הקטנים.
אחרי כמה ימים החלטתי שאני לוקחת את השרשרת ומנסה להירגע.
השרשרת לקחה אותי שוב למקום אחר. חלמתי שוב שהגעתי לגן העדן שהייתי בו לפני כמה חודשים. על מסך שחור ראיתי הרבה בתים ולכל אחד יש את ההתמודדות שלו. התעוררתי בבהלה. אחי הקטן משך לי בחולצה וזה הזכיר לי שהייתי צריכה להשכיב את אחי הקטנים לישון. לאחר שהשכבתי את אחי לישון דיברתי עם אחותי.
"טלי, בואי ננסה לעזור לאמא ואבא בבית ולהסתדר עם האחים הקטנים" אמרתי לה.
כמה שבועות עברו. אמא שלי השתחררה הביתה ולא האמינה למראה עיניה. כל הבית היה מסודר, האחים הקטנים שיחקו ביחד ובכל הבית היה פרוס רוגע.
למדתי הרבה מהתקופה הזאת. איך אפשר לעזור בבית ולהסתדר עם האחים.
"לפחות דבר אחד טוב יצא מהקורונה", חשבתי לעצמי.
