ילדים
כותבת- לינוי פרץ
יש ילדים שאוהבים את ההפסקות, וכאלה שרק רוצים לברוח מהם. יש ילדים שבוחרים להיות לבד, וכאלה שנבחרו להיות לבד יש כאלה עם הרבה אנשים אבל כול כך בודדים, ויש הרבה אנשים בודדים זה עם זה. יש כאלה עם חיוך אמיתי על הפנים, וכאלה שמחייכים גם כשהם על הפנים. כאלה ששמחים, כאלה שעצובים כאלה שעצובים ששמח, ושמחים שעצוב. כאלה שצוחקים, וכאלה שעושים צחוק מהמצב. כאלה עם חבר אחד, או חבר אחד עם הרבה חברים. כאלה שרואים אמת וכאלה שמחפשים אותה. כאלה שהטוב בשבילם מוציא מהם את הרע, וכאלה שמהרע מוציאים את הטוב.
חלקם מתבוננים, חלקם עוצמים עיינים. חלקם מדיימנים, חלקם בדמיונות. כאלה נדיבים, וכאלה שמחפשים נדבות. חלקם רוצים חיבוק, וחלקם מחבקים. הם ילדים. חלקם נולדו, חלקם נשארו. וחלקם גדלו מהר מידי. כאלה מבחירה וכאלה שהחיים הכריחו אותם. חלקם עדיין ילדים, כאלה בנפש וגם כאלה בגוף אלה עברו דברים ואלה מחכים לעבור אותם ואפילו חוששים.
הם מחייכים, הם שמחים, הם עצובים, הם צוחקים הם בוחרים. כמה מהם שחקנים, וכמה מהם צופים מהצד בחיי ההצגה, ובהצגה של החיים. וכולם מחכים לרגעים מרגשים. של ניצחון, של אהבה, של כיף. הם רק ממתינים. חיוך אחר חיוך. דמעה אחר דמעה. שנייה אחר שנייה,שנה אחר שנה. אחרי שנים רבות. הם ילדים, רק ילדים. כאלה שרצו, כאלה שרוצים, וכאלה שירצו להיות. להיות הכל או כלום הם חלמו, הם חולמים, הם יחלמו. והלוואי ויהיו כחולמנים. הם רק ילדים. הם היו. הם נהיו. והם ישארו, ילדים-
