אני כותב על הכאב, שיושב אצלי בלב.
ואני כותב על המחשבות, שאת הראש הן לא עוזבות.
ואני כותב על האכזבות, שבאות לרוב בשבתות.
ואני כותב על הפצעים, שאף פעם לא מחלימים.
ואני כותב על הצלקות, שעל העור הן מציירות.
ויש כאב שחי אצלי בלב
שבתוך החדרים מנגן הוא על העצבים
ממש כמו על קלידים
יושב הוא בספה
ותוכניות הוא מתכנן
איך להעלות לי חרטות
ולהכניס אותי לחרדות
ומה איתי כל מה שביקשתי שאותי הוא יעזוב.
ועכשיו…
אותו כאב שהתגורר אצלי בלב
כבר לא נמצא בתוך החדרים
ואין אף אחד שמנגן לי על העצבים
הקלידים כבר מאובקים
ובספה יושב לו האושר
שקנה את הדירה
מעלה לי זיכרונות
מגלה הוא חיוכים שלא היו שנים
הכאב אותי עזב והלוואי שלא יחזור.
