ברור.
ברור שהיא תתעקש על זה.
בכל שנה היא מתעקשת על זה.
וזה לא משנה כמה שערות לבנות נוספות לשערו וזקנו מדי שנה, כמה מילים כבדות ייצטרפו ללקסיקון
המילים שלו כמו: אוח, הופלה, ואתה יודע מה היה לנו פעם…
פעם – אולי זה העניין.
כמה שהוא מתגעגע לפעם. לימים אחרים.
אבל היום זה לא פעם היא מזכירה לו, ואליה מצטרפים כמקהלה של תזכורות גופו
התמונות הישנות, הרחובות החדשים
והלב. הלב שאוהב,
הלב שצריך בכל יום סיבה לפעום, להלום שוב ושוב.
להדליק את הניצוץ של היום.
והיום זה היום –
היום שלו.
יום הולדת יש רק פעם אחת בשנה
והיא תתעקש על זה.
אוהו, כמה שהיא תתעקש על זה.
בכל שנה הצליח לצמצם מעט את ממדי האירוע
מבחוץ לבפנים, פחות קישוטים ויותר מילים
השיא היה שלא הגיעו אורחים.
אבל על זה היא מתעקשת –
על הזיקוק בעוגה.
כל שנה מחדש בהתרגשות שיא ובכוונה עליונה
בחרדת קודש
היא מניחה אותו אחר כבוד
את הזיקוק בעוגה
הוא ניסה להניא אותה, לומר לה שזה ילדותי, שזה קצר, שזה גורם לו לפחד מהמחר.
אבל היא בשלה, קרבה אליו, לוחשת באוזנו
'שא תפילה'.
וברגע קדוש את הזיקוק מדליקה
ושפתיו לא נעות וליבו הולם
אשרי הזיקוק
המעניק חיבוק חם
שמחה לחוגג ונחמה לדואג
אשרי הזיקוק
המפיץ ניצוצות
הבורא מרחב למחשבות חדשות
לחלומות גדולים וקטנים
לטף ולזקנים
אשרי הזיקוק
המבעיר את הלב
שנותן לו סיבה
להתחיל מחדש
כל יום, כל שנה
אשרי הזיקוק.
ואז היא מביטה בו, כולה אוהבת ושמחה
ולעצמו הוא חושב:
"שלא תפסיק להתעקש גם בשנה הבאה" .
