דממה. שקט. שתיקה. דמעות. מוות.
זה לא מביך. זו לא שתיקה מביכה.
זו שתיקה של כאב. שתיקה שברורה שהיא צריכה להתקיים. רק היא מתאימה עכשיו. אין שום פעולה אחרת שצריכה לקרות.
המולה. חדר הומה. תזוזה. חיים.
דיבור. צחוק. יודעים? מי יודע? מה עכשיו צריך לקרות?
מה הפעולה הבאה?
החיים ממשיכים. זה כואב. זה לא ברור.זה לא מובן. בשביל מישהו אחד נגמרו החיים. אבל בעולם הכל ממשיך. זה כואב. איך מצטרפים לחיים שממשיכים. איך ממשיכים בלי לרדוף אחריהם, אלא להיות חלק?
החיים ממשיכים. זה יפה. זה עמוק. אנשים נוצרו בשביל לחיות. השכל לא מבין את המוות. החיים ממשיכים. כי הם חזקים מהמוות. הם גדולים מעליו בכמה רמות. הם גורמים תמיד לשאול, מתי הפעולה הבאה?
אז כשהמוות בא, קשה לחיים לעצור. הם ממשיכים באותו מסלול. וזה טוב. באמת שכן.
פשוט צריך לזכור לעצור לרגע, ולא להיסחף בחיים, אלא ללכת בהם.
תפריט
